והנה שוב פעם, הוא "הכניס עצמו" לסיטואציית האחדות הלאומית, המביכה, לכאורה. גם הפוליטיקאים ההוליוודים ביותר קיבלו החלטות - תשלוף כבר.
עסקת שליט אינה חדשה למדינת ישראל. כבר שנים הוא נמצא בשבי, ומדי שנה עולות הצעות אלו ואחרות, מכל עבר. מו"מ על שחרורו כבר נוהל גם קודם לכן, רשימות הועברו ושמותיהם של אסירים לא השתנו, רק גילם הלך וגדל. שביעייה, שישייה או חמישייה אינה משנה את אותה החלטה, הנמצאת, כבר מזמן, במגירות הממשלה. השאלה היא - מי ישלוף את אותה החלטה הדוחה שחרור אסירים ופגיעה עתידית באזרחי המדינה? האם זה בנימין נתניהו? עד עכשיו - נראה שלא, ויכול להיות שבצדק.
בינינו לבין עצמנו, אנו מודעים לגודל האחריות הנדרשת "לקבלת" החלטת שחרורו או הפקרתו של גלעד שליט, כמי שנפל בשבי במדי צה"ל. אך דווקא לכך נועדו מנהיגים להנהיג. בנימין נתניהו, כנראה, אינו רוצה לקחת על עצמו את אחריות "התרשלותם" של מנהיגים קודמים. יכלו לשחרר את גלעד שליט עוד בימי מבצע עופרת יצוקה, כאשר קלף המיקוח היה בידי ממשלת קדימה ומדינת ישראל, אולם אלו, גם העדיפו לא להשתמש בקלף זה, והעדפה זו כמוה כהפקרה. הסיבה שמניעה היום את הליכוד, הניעה קודם את קדימה - שיקולים פוליטיים גרידא, לשמירה על "אמון ציבורי" כולל.
המפלגה שתשלוף את ההחלטה המכרעת, תירה לעצמה ברגליים, כך נראה הדבר, בתוך המערכת הפוליטית הפנימית, ומי שעומד בראשה, יאבד את רגליו, ובזה אף מנהיג לא יחפוץ. אבל, זה לא מצדיק שום משחק פוליטי; עינויים של משפחות שכולות; גרימת סבל למשפחת שליט; כל אלו לא יוצדקו, גם בדיעבד. ובטח לא כדי לממש אינטרסים מפלגתיים אישיים, למיניהם.
הצעתו של בנימין נתניהו לציפי לבני, יו"ר קדימה, להצטרפות לקואליציה והקמת ממשלת אחדות, העלתה תמיהות רבות, ונדפה ריח מסריח. דווקא, בימים בהם התיישבה "השביעייה", בחר נתניהו להתעסק בצירופם של ח"כים ממפלגת קדימה למפלגתו, בהבטחות אלו ואחרות, הצעה שעלתה על שרטון. המעניין בהצעת נתניהו, הוא החשוב לו בה - השתתפות ציפי לבני ומופז בקבלת ההחלטה בעניין שליט, והצטרפות לשביעייה, שתכריע את גורל העסקה. אכן, הריח שנדף, הדף את ההצעה ע"י ציפי לבני וחבריה למפלגה, שככל הנראה, הריחוהו והבינו כי בנימין נתניהו לא רוצה לשלוף את דחיית ההצעה החמאסית לבדו, והחליט לא לקבל את האחריות על "שליפת ההחלטה", ללא יריביו, שהביאו אותו למבוי סתום מעין זה. והתוצאה ככל תוצאה - בנימין תסתדר.
לאחרונה, הסוגיות המונחות על שולחנה של ממשלת ישראל, אינן סוגיות של מה בכך, והתחמקות מקבלת החלטות בהן, יכולה להערים קשיים על מדינת ישראל ואזרחיה ולהובילם לעמידה בפני התמודדות עם סוגיות הרבה יותר קשות, שגם קבלת החלטות אמיצה בהן לא תסייע. סוגיית שליט היא אחת מכמה, ביניהן, הסוגיה האירנית, הטורקית, האמריקנית והפלשתינית, הלא אין בכך בכדי להדליק מנורה אדומה, אצל "מקבלי ההחלטות" אם ישנם, כאלה.
לקבל שלוש דחיות להצעות יזומות, ברצף, אינה משימה קלה למי שחושב שמפתחות השלטון בידו, כך קרה בהתמודדות הממשלה עם דוח גולדסון, בדחיית קדימה את הצעת ההצטרפות לממשלת אחדות, ולאחרונה, בדחיית חמאס את הצעת ישראל, לשחרורו של גלעד שליט, ואין מי שילמד ויפיק לקחים, המשחק של משיכת זמן, והתחכמויות מיותרות יביא בסופו של יום, לבכי מר, הן למערכת המנהלת את ענייני האזרחים והן לאזרחים עצמם.
לא למותר להניח, כי בנימין נתניהו התאכזב "מיריביו", שהביאו אותו להתמודדות עם מכשולי העבר, אם מעופרת יצוקה ועד דוח גולדסטון, ואם מעופרת יצוקה ועד גלעד שליט, אבל גם, לא למותר לציין, כי מישהו אמור לקחת אחריות, לגורל המדינה ואזרחיה, והאמור הזה - הוא ראש ממשלת ישראל, לצערו. הגיע הזמן להפסיק להעביר את תפוח האדמה הלוהט לאחרים, לבל יתקרר.