בימים אלו של סוף השנה האזרחית, נדמה שכולם עסוקים בלסכם את העשור האחרון. אני תוהה אם באמת אפשר לסכם איכשהו את העשור הדינאמי הזה, שכל שעה קרה משהו, שלא היה ולו רגע דל.
והנה, בימים האחרונים כולם מסכמים את הפוליטיקת ביבים שלנו. הפוליטיקה שאיבדה בעשור האחרון כל אידיאל וכל רעיון, פוליטיקה שפשטה את הרגל ועשתה מכירת חיסול גדולה. פוליטיקה שאין לה שמאל, ואין לה גם ימין, וגם המצפן הציבורי אבד.
פעם, את הקח-ותן עשו במחשכי המרתפים, בבושה ובפחד. היום, ראש ה
ממשלה מנסה בגלוי להפוך את הקח-ותן לנורמה השולטת, את כולם אפשר לקנות בתואר ובכסף, בממתקים. השליחות הציבורית בעצמה הפכה למוצר שאפשר לרכוש במחיר כמעט שווה לכל נפש.
בלי בושה, חברי כנסת מתפתים לשררה של השלטון, מחוקקים חוקים שמשרתים את האינטרסים שלהם וכשזה מפסיק להיות נוח משנים את אותם חוקים בחזרה. הכל גלוי.
אי-אפשר להתעלם בשלל הסיכומים שנחתו עלינו, את הפוליטיקה העסקנית שכופה עלינו הממשלה והעומד בראשה, ממשלה שהופכת את הכנסת ממוסד מכובד לשלוחה של סניף הליכוד. הכי נורא, שהכל נעשה כחלק מנורמה שאיש לא מעז לבקר, אך שותפים לה הרבה, בלי בושה, ובהרבה גאווה.