שנטל מייצגת פרופיל של אישה מוכה השוהה במקלט לנשים מוכות במרכז. למקלט מופנות נשים מכל הארץ, חוץ מהמרכז (כדי למנוע קרבה פיסית ממקום המגורים של המשפחה או הבעל). הנשים המגיעות למעון מלוות בדרך-כלל בילדיהן. הדיירות הן ממעמד חברתי-כלכלי נמוך עד בינוני, וההפניות נעשות דרך לשכות הרווחה בערי המגורים של הנשים. גיל הנשים הוא בין 20 ל-65 שנה. אוכלוסיית הנשים מייצגת את כל אוכלוסיית הארץ. מוצאן מגוון: אתיופיות, בדואיות, דרוזיות, יוצאות ברית המועצות לשעבר וילידות ישראל. חלקן אינן יהודיות, ויש ביניהן בעלות תעודות זהות ישראליות. בדרך-כלל הן שוהות במקלט בין שישה לשמונה חודשים.
בספטמבר 2004 הצענו למקלט לנשים מוכות, לבנות מודל טיפולי המשלב נשים מדיירות המקלט עם תלמידות מסלול תרפיה בפסיכודרמה משנים א' ו-ב' במרכז להכשרת מטפלים של מכללת 'סמינר הקיבוצים'. מנהלת המקלט והעובדות הסוציאליות חששו מכניסתו של צוות טיפולי חיצוני למקלט. זאת כיוון שצוותי הטיפול הם מטפלים קבועים. המנהלת ציינה כי הצורך בקביעות הטיפול נחוץ כדי לשמור על הנשים ועל הרצף הטיפולי וכדי לקיים קשר טיפולי בין אנשי המקצוע השונים. כל אנשי הטיפול במקלט הן נשים. הצוות הטיפולי כולל עובדות סוציאליות, עורכת דין, פסיכולוגית חינוכית לילדים ופסיכולוגית קלינית. לאחר שיח ממושך הסכימה הנהלת המקלט לאפשר לנו שנת ניסיון למודל ייחודי זה של טיפול בפסיכודרמה, שהפך להצלחה גדולה.
זו השנה השישית שהן מקיימות קבוצת פסיכודרמה במקלט לנשים מוכות. הקבוצה היא חלק בלתי-נפרד וחשוב, במערך הטיפולי המוענק לנשים במקלט. כל אישה במקלט זוכה למפגשים עם עובדת סוציאלית לטיפול פרטני. רוב הנשים המגיעות למקלט לא עברו הליך טיפולי מימיהן. כניסת הנשים לקבוצה טיפולית דורשת לימוד של שפה טיפולית פסיכודרמטית. אנו נתקלות במגוון רחב של תגובות, חששות, חרדות ופחדים המאפיינים מעין כרטיס כניסה לקבוצה. במשך השנים מצאנו שקיימים תהליכים מקבילים בין קבוצת הנשים במקלט לבין התלמידות לפסיכודרמה במרכז להכשרת מטפלים ביצירה ובהבעה של 'סמינר הקיבוצים', המשתתפות בתוכנית במסגרת עבודת השדה שלהן. המושגים "העברה", מהמטופלות אל הסטודנטיות, ו"העברה נגדית" - מכלול הרגשות והגישות של התלמידות כלפי הנשים - באים לידי ביטוי מדי מפגש. אפשר לומר כי באמצעות התהליכים המקבילים הללו, המטפלות התלמידות צומחות.