איומים או פרופגנדה

אני בטוח שזאת לא רק בעיה אישית שלי. יש בוודאי עוד כמה מאות אלפים המשתייכים למחנה הלאומי-ציוני שרואים את מה שמתרחש בימים האלה בזירה הפוליטית בחרדה רבה מאוד. זאת, משום שבלב רבים מקנן החשש ששוב נחלצים כמה גורמים מודיעיניים, נסתרים מן העין, כדי להכפיש קבוצה גדולה מאוד של אזרחים. זה כבר קרה בעבר, כאשר השב"כ העסיק, בידיעת ראשי פרקליטות המדינה, סוכן-מדיח שתכלית העסקתו הייתה להבאיש את ריחם של המתנחלים ביהודה ובשומרון ובחבל עזה. ייתכן שזה קורה גם עכשיו. אינני יודע אם שר הביטחון באמת קיבל מכתבי-איום, או אם מכתבים אלה הם אוטנטיים, אבל משהו בכל הסיפור המוזר-קמעא הזה מזכיר לי את אבישי רביב. זה היה שמו של מי שהופעל בידי קברניטי השב"כ, על-דעתם של ראשי המדינה באותה העת כדי להאיץ מעשי התגרות נגד ערבים וכדי ליצור מעין דה-לגיטימציה למתנחלים באזורים שיועדו לפינוי חד-צדדי. הוא גם היה חבר קרוב מאוד של יגאל עמיר ושל מרגלית הר שפי ועל חלקו ברצח ראש הממשלה כבר נכתבו תילי-תילים של ניירות. הדוח של מאיר שמגר, למשל, מי שהיה נשיאו של בית המשפט העליון, אמר את כל מה שהיה צריך לומר על המהלכים המכוערים, האנטי-דמוקרטיים, של רשויות המדינה, בתקופה של הסכמי אוסלו הזכורים לרע, שאותם הובילו אבישי רביב ומפעיליו. אם אפשר היה למנוע את הרצח של יצחק רבין ז"ל רק ההיסטוריה תשפוט, או אם הכול כבר ידוע בנושא הזה. אבל למפעיליו המסתוריים של אבישי רביב היה ללא ספק חלק מכריע בפרובוקציות המתועבות שביקשו להמאיס את מפעל ההתיישבות מעבר לקו הירוק המקודש בעיני אלה, הטיפשים והתמימים גם יחד, שחושבים שאם צה"ל רק ייסוג מן השטחים שנכבשו, כדין וברשות ובסמכות, ב-1967, הערבים יסתפקו בכך. כסילים מן הסוג הזה לא היו חסרים אף פעם בעם ישראל, אבל לדבר אחד אסור להסכים: שהשיח החופשי יוגבל או יזוהם בידי גורמים עלומים, שאין עליהם כל ביקורת, בדרך של יצירת פרובוקציות , המזכירות משטרים אפלים ומנהיגים דיקטטוריים. מלחמות-אחים מתחילות כך. יש לא-מעט דוגמאות. גם בימינו אלה של התפרצויות עממיות שקמות על משטרים שעושים שימוש בשיטות מן הסוג הזה. אני אומר את הדברים בדחילו ורחימו, שכן אינני בטוח שמה שאני אומר הוא גם נכון. אבל, ניסיון העבר מוכיח שיש אנשים בצמרת הפוליטית של מדינת ישראל - והם באים תמיד מן הצד הפחות סימפטי של המפה הפוליטית - שסבורים שהכפשה לא-מרוסנת של הצד האחר תשרת את האמת שלהם. כך נהגו בזמנו דוד בן-גוריון וחבריו בתנועות הפועלים כאשר הם השמיצו את 'הפורשים', אנשי הלח"י והאצ"ל וכך נהגו לימים בוגרי התנועות הסוציאליסטיות במנחם בגין כאשר ביקשו להדביק לו תוויות פשיסטיות וכך נהגו אנשי אוסלו במי שהתנגד למהלך שהם בחרו תוך ביזוי המשטר הדמוקראטי. כאמור, ייתכן שהכול הוא פרי דמיון חולני של מי ששבע לא מעט קונספירציות מתועבות , מבית היוצר של מחנה השמאל, אולם כאשר מוצאים שכל מי שהיה מעורב במעשה הרמייה שהיה כרוך בהפעלת אבישי רביב לא שילם כל מחיר - ורבים מן המעורבים אף נמצאים כיום בקודקוד ממש של הפירמידה השלטונית - אין שום סיבה שלא לחשוד במי שמובילים שוב מסעות הכפשה ודה-לגיטימציה של המתנחלים ביהודה ובשומרון לקראת, אולי, עוד מעשה של כסילות מדינית.