כבר יותר מעשרים שנה נמשך הפרויקט של "מצעד החיים" - בו בני נוער (תיכוניסטים בעיקר) נוסעים לפולין, למחנות ההשמדה, וצועדים את "מצעד המוות" של מחנה אושוויץ. מאז החל הפרויקט נמשך הוויכוח בין המומחים, המחנכים, אנשי הציבור וניצולי השואה, על חשיבותו, יעילותו, מטרותיו והישגיו של הפרויקט. מה שהעלה את הנושא לוויכוח ציבורי סוער מחדש, היא היוזמה בכנסת להעביר את המצעד לאדמת גרמניה.
ח"כ ניצן הורוביץ, יליד פולין, העלה את הרעיון להעביר את המצעד לאדמת גרמניה, לעיר ברלין ולאתרים נוספים הקשורים במשטר הנאצי ולפתרון הסופי שהגו הנאצים עבור היהודים (ראה את מאמרו של כתב מעריב הכנסת אריק בנדר - מיום 3.1.10).
מתברר שגם בכנסת, לא רק בציבור הכללי, יש התנגדות לשינוי המצעד והדעות בעד ונגד מגוונות למעט אלה, שלדעתי טוענים שאפשר לבטל את הפרויקט כולו מאחר שניתן ללמוד על השואה - גם בארץ מבלי לבקר במקומות בהם התרחשה הזוועה.
לאלה מן המומחים והמחנכים שטוענים שאפשר לוותר על ה"מקור" ושמדובר ב"התפלשות בזוועה של אושוויץ" שלא יכולה להשיג את מטרתה כדברי פרופ' יבלונקה ואלה שמחזיקים בדעתו או דעה דומה ברצוני לומר: רבותיי המלומדים, אין תחליף למקור. אין תחליף למראה עיניים, להרגשה, לתחושה, לסביבה, לגעת בפחד, בזוועה. לדרוך וללכת בשבילים ובנתיבים של הנספים. את הצמרמורת שעוברת בגופם של המבקרים - הצעירים והמבוגרים ואלה שהיו שם - לא ניתן להסביר, לא ניתן לפרשה. כך גם את התחושה המתלווית למראה המקומות, החפצים האנדרטות. כמובן שניתן ללמוד על השואה גם באתרים ובמוזיאונים בארץ בעזרת ספרים, סרטונים ותמונות, אך כפי שאמרתי - אין ולא יהיה תחליף למראה עיניים ולמשמע אוזניים, במקומות שם פעלה, חיה ונשמה "החיה הנאצית" על עוזריה. כמו שאין תחליף ליצירות מקוריות של ציירים ופסלים או ארכיטקטים, אליהם אנו זורמים בהמונינו, כדי לראות, לגעת ולחוש את המקור, המקום והסביבה, כך להבדיל אלפי הבדלות למקורות הזוועה.
אבל צודקים אלה - שהגיע הזמן לשינוי ולגיוון. ממשלת פולין טוענת שזה לא הוגן ולא נכון היסטורית, להפיל עליה את כל "תיק ההשמדה", והם צודקים. ממשלת גרמניה חוששת שהעברת המצעד לאדמתה תגרום לתסיסה ולתגובה אנטישמית, וגם הם צודקים. ואף על-פי כן, אסור לבטל, אסור להיכנע, אסור לשכוח. אם יהיו תגובות אנטישמיות, סימן שהזרע הנאצי עדיין קיים, וצריך להילחם בו ולדכא אותו. צעדת אלפי בני נוער, עם דגלי ישראל היא התשובה ההולמת לכך.
אי לכך הנני מציע לשנות את התוכנית הקיימת ולשדרגה בתוכן ובידע היסטורי כדלהלן:
- המסע ישולב בין גרמניה ופולין.
- המסע יחל במקומות שהחלו בתכנון "הפתרון הסופי" - וילה וונזה ליד ברלין, שם הגו את הרעיון הנוראי במה שקרוי "ועידת וונזה". בווילה הספציפית, הנושקת לאגם שליו בסביבה פסטורלית בורגנית, נמצאים המסמכים, התמונות והתיעוד שהחל את "מצעד המוות" של העם היהודי ונספחיו על-פי התפיסה הנאצית המעוותת.
- ביקור בברלין בבית הכנסת הגדול, במוזיאון השואה, באנדרטה לנספים ליד שער ברנדנברג, רציף הרכבת ממנו גורשו יהודי ברלין לרבות התיעוד על המרצפות.
- מעבר לפולין ומשם לאושוויץ.
- יש לשלב בביקור ובמסע היסטוריה, תרבות, אמנות של היהודים לפני השואה, ושל גרמניה ופולין, ויחסם ליהודים.
- מאחר שמדובר בנוער צעיר, תוסס וערני, לא לזנוח גם מקומות ואתרים לבילוי ולהרגעה בגבולות הסביר והנכון לאירוע.
- בנוסף להסברה ולהנחיות בטרם צאת המשלחות, יש להחתים את הנערים ואת הוריהם על מסמך לפיו נזקים שהנוער יגרום למלון, לסביבתו ולנכסיו, ישולמו על-ידי הורי הנערים. כל זאת כדי לבלום את ההתנהגות הפראית, שהייתה בעבר בחלק מהמקרים ולפגיעה בתדמית המדינה. מי שלא מוכן לחתום - יתכבד ויישאר בבית.
- ניתן להוזיל את עלויות המסע בתכנון נכון ויעיל בשיתוף עם חברות נסיעות, המתמחות בנושא זה, כדי שהנסיעה תתאפשר לרבים יותר.
- לגבי מעוטי-האמצעים מבין בני הנוער המעוניינים לנסוע, יש למצוא דרך - אם במסגרת בית הספר או הנהלת הפרויקט - לסבסד לנוער זה את המסע, כדי שגם הם יהיו חלק מהמסע ההיסטורי.
- כל אלה צריכים לבוא בליווי הסבר היסטורי, חברתי על העבר, ההווה והעתיד, בצירוף חוויות אישיות מביקורים דומים וכן של אנשי מקצוע מהתחום, לרבות ניצולי שואה.
לעניין זה ראה מאמרי "60 שנה אחרי ועדיין אין תשובה" שפורסם באתר זה.
לסיום - הנני מצרף מכתב אישי שכתבתי לנכדתי, שיצאה למסע לפולין עם חבריה מתיכון אלון ברמת-השרון.
- לאופיר הנכדה האהובה והיקרה.
את נוסעת לפולין, מדינה ממנה ברחתי, אחרי המלחמה בתום תקופה אפלה וטראומטית בתולדות עמנו - כאשר רק שרידים מהמשפחה ניצלו מהתופת ועלו לישראל.
את מגיעה, ממדינת ישראל הריבונית העצמאית הדמוקרטית, ביחד עם מאות בני נוער, צעירים תוססים, חופשיים ועצמאיים. בעצם נוכחותכם על אדמה זו, הרוויה בדם ובדמעות בני עמנו, שהתאכזרו להם רק בשל היותם יהודים גאים, יש משום אמירה חזקה, בלתי מתפשרת, על נצח ישראל. שבכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו - אך לאורך כל ההיסטוריה, עם ישראל שמר על הגחלת, בשל ייחודו, לכידותו ונשמתו היהודית. אותה נחישות הביאה אותנו לעצמאות ישראל במדינתו ההיסטורית. הביקור בפולין ובמחנות, על-אף העצב וההלם, לא צריכים לייאש, אלא לחזק אתכם ואותנו - בהמשך מאבקנו וקיומנו בצוררים שהיו, שעדיים קיימים ויהיו בעתיד, אך גורלם יהיה כגורל קודמיהם.
צעדת אלפי בני הנוער בערי ובכבישי פולין - היא "מסר" מהמדינה לאירופה ולעולם, "לא עוד", ושנית מצדה לא תיפול.
תצעדו בראש מורם ובגאווה ותעבירו את לפיד החיים והחירות לבאים אחריכם.
באהבה וגאווה - סבא.
לדעתי, אין מה להוסיף יותר - המכתב מדבר בעד עצמו. |