העולם הוא לא מה שסיפרו לו

החזית השלישית של אובמה היא אפגניסטן. הכוחות המיוחדים של הצבא האמריקני נמצאים עתה בעיצומו של מבצע רחב ללכידת מנהיגי אל-קאעידה. אובמה אישר לקראת חג המולד תוספת של 30 אלף חיילים. הוא מדבר על נסיגה בשנים הקרובות, אבל הסיכוי שזה יקרה בלי הקזת דם משמעותית שואף לאפס. העניין האמיתי של הצבא האמריקני באפגניסטן נעלם מזמן. בן-לאדן נמצא כנראה מחוץ לאזור ההררי שהמבצע מתנהל בו. שתי ההערכות המרכזיות של המודיעין האמריקני הן שהוא שוהה בפקיסטן או באירן, שם גם נמצאת משפחתו הקרובה. מרכזי ההפעלה של הטרור העולמי ומחנות האימונים באפגניסטן הושמדו כבר בשנה הראשונה לפלישה. כל מה שנותר שם הוא רצף של כיסי התנגדות, ואזורי שליטה של שבטי הטליבאן. הם מטרידים בדעותיהם ובמעשיהם, אבל יכולתם להשפיע על הטרור העולמי נמוכה. אפגניסטן היא בעיקר סמל למלחמה בטרור. היא בהחלט כבר לא זירת הקרב. תשתית הטרור העולמי, מרכזי האיסלאם הקיצוני ומחנות האימונים עברו מאז שאובמה עלה לשלטון לאזור קרן אפריקה, ובעיקר לסומליה ולתימן הסמוכה לה מעבר למפרץ עדן. שתי המדינות הללו, שאיש לא שם לב אליהן בשנים האחרונות, איבדו את יכולתן לשלוט. בשיעור הראשון בחוג למדעי המדינה הסטודנטים לומדים שלמדינה מעצם הגדרתה יש מונופול על הכוח שבשטחה. מדינה שאין לה היכולת לשלוט על הכוחות שבתוכה היא מדינה כושלת. בתימן ובסומליה יש שלטון מרכזי, אבל הוא אינו שולט בכלום. כך צצו שם תופעות פיראטיות, מחבלים מתאבדים, מחנות אימונים ופסי ייצור מתקדמים לטרוריסטים. אובמה של תחילת 2009 ביקש לפתוח דף חדש עם מדינות העולם המוסלמי, להתייחס אליהן בכבוד גם אם המעשים שנעשים בתחומן אינם עולים בקנה אחד עם כבוד האדם וחירותו. אובמה של תחילת 2009 הצהיר שאין בכוונתו להתערב במדינות אחרות. אובמה של שנה אחרי כן מכפיל את ההשקעה הביטחונית בתימן מ-70 מיליון דולר ל-140 מיליון, וכופה על נשיא תימן לאפשר הכנסת כוחות למדינה. הוא שולח אוניות מלחמה להפליג לאורך חופי סומליה ומאפשר פעולות יבשתיות בלב מדינות ערב. הסיבה לכך שאובמה מגיב מהר היא מציאות הטרור בתוך הבית. לאחר הטבח שביצע לפני חודשיים רב-סרן נידאל חסן בבסיס צבאי בקליפורניה התנער אובמה במהירות מפתיעה מקישורי הטרור: "מוצאו המוסלמי של האיש לא רלוונטי", הוא הצהיר. אלא שאז התברר שהפסיכיאטר הצבאי המוסלמי-אמריקני עמד בקשר רציף עם אל-קאעידה. הפיגוע שכמעט התרחש בסוף החודש שעבר במטוס הנוסעים מאמסטרדם לדטרויט כבר כמעט הכניס אותו לפאניקה. המחבל, שהיה בקשר עם משוקמי גואנטנמו, ניפץ את התיאוריה האובמית על דיבורים שקטים ורצון טוב. ההחלטה המיידית הייתה השקעת סכום אסטרונומי לשיפור אבטחת התעופה, והתערבות צבאית במקום שהטרור גדל בו. הנה, במקום דרך חדשה הופיע תאומו של בוש.

המהומות באירן עוררו שוב את תומכי דוקטרינת ההפיכה. לסי-אַיי-אֵיי מסורת ארוכת שנים של קונספירציות ובריתות מוזרות עם מנהיגים מקומיים. המטרה היא בדרך-כלל להשיג במדינות עוינות שלטון חדש שיתאים יותר לרוח האמריקנית. במשך שנים שמר הסי-איי-איי את רעיון ההפיכה באירן על אש נמוכה. אפילו בוש, שראה את העולם בשחור ולבן, לא שחרר את הסוסים המהפכניים של סוכנות הביון הזאת מהאורווה. עכשיו מדברים בוושינגטון בצורה כמעט גלויה על תמיכה בגורמי האופוזיציה. אובמה, ששתק בימים הראשונים שלאחר הבחירות באירן, מאשר עכשיו לשלוח הרבה מאוד כסף למהפכנים הזקנים של ארגון הביון שלו. המחשה לאלטרנטיבה הישנה-חדשה אפשר היה לקבל השבוע בטענות האירניות על מלחמת צללים. ביום שלישי בשבע וחצי בבוקר יצא מסעוד עלי חמדי מביתו ברובע יוקרתי של טהרן לעבר רכבו. כשהתקרב לחנייה התפוצץ לפתע אופנוע שחנה סמוך לשם. עלי חמדי, מדען בכיר בפרויקט הגרעין ומרצה לפיזיקה באוניברסיטת טהרן, נאמן שלטון לדברי שלטונות אירן ואופוזיציונר שאין לו קשר לפרויקט הגרעין אליבא דחלק מארגוני הביון במערב, נהרג במקום. ועוד: בחודש מאי האחרון נעלם במכה שהראם אמירי, מדען גרעין אירני שקיים את מצוות החאג'. חודשים לא רבים לאחר מכן נחשף דבר קיומו של האתר להעשרת אורניום בקום. מטוסים אירניים שמתרסקים באופן מסתורי, חבלות חוזרות ונשנות במתקני הגרעין וברכישות האירניות - כל אלה מצביעים, על-פי פרסומים זרים, על מעורבות ישראלית ואמריקנית. אולם רק בזה אין כדי לעצור את פרויקט הגרעין. הידע כבר שם, ואינו תלוי באדם כזה או אחר. שנה אחרי תחילת כהונתו, הנשיא האמריקני מזכיר ילד שאחרי שהכריז שלא ילך עם המבוגר האחראי, הוא עושה זאת בצעדים מהססים. היום הוא נמצא בנקודה שאליה הגיע בוש בתחילת העשור, אחרי שישראל הציגה בפניו מודיעין מוצק לגבי פרויקט הגרעין. אובמה מכיר בחוסר התוחלת שבשיחות, ובסביבה הקרובה שלו מדברים שוב בעזרת סימני מקלות. מצד שני הוא עדיין רחוק מאוד מהתפיסה של רבים בישראל - שאין פתרון אחר מלבד מכה צבאית.

באופן לא מפתיע, כל החזיתות האלו משפיעות באופן ישיר גם על הנעשה כאן. הפרדוקס הוא שדווקא ישראל, שאובמה סימנהּ כיעד מועדף למדיניות החוץ שלו, לא הייתה זקוקה לשינוי מגמה עם כניסתו לתפקיד. עוד בימי ממשל בוש הסכימה ממשלת ישראל על הרחבת הסמכויות הביטחוניות של אבו-מאזן בתוך איו"ש. הגנרל דייטון נשלח לכאן כדי להקים לאבו-מאזן משטרה שאפשר לעבוד איתה. שוטרים נאמנים, ישרים ככל האפשר, שיודעים באיזה צד של הפרוסה מרוחה החמאה. דייטון אימן ארבעה גדודים פלשתינים בירדן ועוד ידו נטויה. ישראל אפשרה להם להיכנס לערים, להשתלט על הפשיעה ברחובות, ובעיקר להשתלט על גורמי האופוזיציה שביקשו לארגן הפיכה כמו ברצועה. צה"ל נתן לגדודים הפלשתינים לעשות את שלהם, ובמקביל פתח מנגנון דיכוי לאופוזיציה החמאסית מבית היוצר של אלוף פיקוד המרכז הקודם. קהיליית המודיעין ומשרדי הממשלה השונים פעלו כדי לאתר את מוסדות הצדקה של חמאס, את מקורות המימון שלו ואת יעדי ההשקעה, וצה"ל היה קבלן הסגירות והמעצרים. אובמה נכנס אפוא למציאות שבה תחת אבו-מאזן יש אנשים מיומנים ונאמנים, ושישראל מטפלת באופוזיציה הצבאית הפועלת נגדו. מצב אידיאלי, אלא שאובמה ביקש להשיג יותר. בעידוד יועצי העתיד שלו הוא הציב כמטרה הסכם שלום בין הצדדים. שלום עכשיו. הרעיון היה להמחיש דרך המקרה הישראלי את שינוי המגמה, את האובייקטיביות החדשה. התוצאה הייתה, כצפוי, כישלון כבר בחודשים הראשונים. בתום שנה של כישלונות בזירה הישראלית-פלשתינית, אובמה עדיין עסוק בניסיונותיו להגיע להסכם האוטופי. זו החזית היחידה שבה הוא לא שינה כיוון. הסיבה העיקרית לכך היא השקט הביטחוני. שנה בלי פיגועי התאבדות, בלי דעת קהל סוערת ועם התעלמות לא אלגנטית מהמציאות הבעייתית בעזה. מאחורי הקלעים בישראל מדברים על שינוי מגמה גם פה. המרץ לשלום שאפיין את אובמה בהתחלה הולך ומתפוגג, אומרים שם. בינתיים על הבמה לא רואים דבר. אולם תושבי העולם אינם זקוקים לאוזן רגישה במיוחד כדי להבין שהמנגינה שיוצאת מוושינגטון שונה לחלוטין מזו שהתנגנה בטקס ההשבעה המכונן.

כדי להבין כיצדנ"אתה השנה הראשונה של אובמה מבחינה ביטחונית צריך שכפ"ץ טוב, דרכון זר וכרטיס טיסה פתוח מסביב לעולם. בעירק, שעל גבה רץ אובמה לבחירות, נסוגו הכוחות האמריקניים מהערים המרכזיות. בנאום בפני אלפי נחתים בפורט-לז'ון שבצפון קרוליינה הבטיח אובמה שעד אוגוסט 2010 המשימה הצבאית של הצבא האמריקני בעירק תסתיים. על-פי התוכנית שהציג ייסוגו בחודשים הקרובים קרוב ל-100 אלף חיילים. 50 אלף חיילים יישארו כגדודי ייעוץ וסיוע לצבא העירקי עד 2012, לאחר מכן לא יישאר שם אפילו חייל אחד. בינתיים הנסיגות התחילו ואיתן גם האנדרלמוסיה. הפיגועים בעירק נמשכים, אבל חמור מכך, מאז ההכרזה יש מי ששם את עינו בנכס המתפנה. ברצף של תקריות שלא זכו למענה צבאי אמריקני השתלטו כוחות אירניים על שטחים עירקיים מובהקים. מדובר בבארות נפט באזור הגבול שבין המדינות - בשדה הנפט פאקה, כ-300 קילומטרים מדרום-מזרח לבגדד. החיילים הניפו במקום את דגל אירן והחלו מתייחסים לאזור כשלהם. ממשלת עירק, בת טיפוחיה של ארצות הברית, דרשה מאירן להסיג את חייליה מבאר הנפט, אולם כאשר אירן טענה שלא היו דברים מעולם, ושחוץ מזה מדובר בכלל בשטח אירני, השתתקו הקולות העירקיים. באר נפט אחת מני רבות - ניחא, אלא שההשתלטות האירנית על השטח, שנכבש כאמור בידי ארצות הברית, עמוקה בהרבה. בשנה האחרונה הגבירו משמרות המהפכה האירניים את מעורבותם בתוך אדמת עירק. אנשי מודיעין אירני מייעצים לקבוצות אנטי ממשלתיות, עוקבים אחר הפעילות האמריקנית, ובעיקר יוצרים תשתית של תומכים שיעים ליום שאחרי הנסיגה. באירן עצמה המצב מסובך בהרבה. הדרישות האמריקניות להפסיק את פרויקט הגרעין נענו בבוז מוחלט. למזלה של ישראל, הפה הגדול של אחמדינג'אד מסיט לכיוונו את אור הזרקורים פעם אחר פעם. למרות זמן החפיפה הארוך, המודיעין המפורט על אירן ותובנות הממשל הקודם, אובמה התכוון בתחילת כהונתו לפתור את בעיית אירן בעזרת התעלמות. כל מה שהוא רצה היה מראית עין של שיחות ופשרה שתציג פיקוח בינלאומי על פרויקט הגרעין. אם אחמדינג'אד היה מסכים, קרוב לוודאי שהיה יכול להמשיך לפעול מאחורי הקלעים באין מפריע. אולם אחמדינג'אד התחמק מתשובה, סירב להתייחס למועד האחרון שהציבו האמריקנים - וכך העמיד בפני אובמה, שנה לאחר שנכנס לתפקיד, קונפליקט ללא גזרים לפתרון. בסוף השבוע הזה נפגשים בניו-יורק נציגי ארצות הברית, בריטניה, צרפת, רוסיה, גרמניה וסין. המטרה היא מימוש סנקציות אחידות על הממשל האירני ועל משמרות המהפכה. הפגישה הזאת, ביוזמת ממשל אובמה, מסמלת יותר מכל דבר אחר את כישלון מדיניות הדיבורים. וזאת רק אחת מהזמירות החדשות שהושמעו בבית הלבן בשבועות האחרונים.