לפני שנה כתבתי כאן - ובהרחבה גם במגזין 'ארץ אחרת' - מאמר שבו פירשתי את ניצחון אובמה בבחירות לנשיאות כחוויה מתקנת אדירה הסוגרת כמה מעגלים לדמוקרטים; בייחוד את מעגל הניכור והאנטי-אמריקניזם שנפתח עם רצח קנדי ב-1963. חשבתי שכל השמאל האמריקני שנקבץ תחת דגל הדמוקרטים יחזור להיות פטריוטי, ואובמה יוביל מצעד אחדות דו-מפלגתי.
נו טוב, אז כתבתי וטענתי. כך נראה לי אז מהיכרות עם כמה מצביעי אובמה ומתוך מעקב אחרי הרטוריקה של הנשיא הנבחר בתקופת הקמפיין. היום מתברר שייתכן שכל הפרשנים הקיצוניים ביותר נגד ברק אובמה והרדיקליזם השמאלני שלו הם שצדקו. אובמה התגלה במדיניות הפנים שלו כאידיאולוג דוגמטי, בעל לשון גמישה, המסוגל לעשות בה כמה קשרים ולהתיר אותם תוך כדי דיבור.
דווקא העובדה שחרף כל האזהרות וכל הסימנים השליליים של המדיניות הכלכלית שלו הוא ממשיך וחותר להגשמתה בהתאם לתוכנית סדורה ומגושמת, היא שצריכה להדאיג. אובמה אינו מתגלה כפרגמטיסט או כמי שרוצה לשתף כוחות פוליטיים אופוזיציוניים בתהליך החברתי הלאומי. הוא מסתמך על הכוח הפוליטי האדיר שהבוחר האמריקני העניק לו ולמפלגתו. ניצחון שהוביל לרוב מכריע בקונגרס ובסנאט ששם שולטים הדמוקרטים עם 60 סנאטורים מול 40 של הרפובליקנים. יש אומרים שזו הייתה המשוגה המופרעת ביותר של הציבור האמריקני מעודו.
הציבור האמריקני הפנה עורף למפלגה הדמוקרטית במהירות. גוש המצביעים "העצמאיים", כפי שהם מכונים, אלה שהעניקו לאובמה את הניצחון בנובמבר 2008, נוטה היום ברובו הגדול לרפובליקנים. האכזבה נובעת מהתנגדות עממית לחוק ביטוח הבריאות שאובמה העביר במאמץ פוליטי אדיר שנמשך מאז כניסתו לתפקיד בסוף ינואר 2009. התחושה היא שיחד עם תוכנית התמריצים הענקית והמסורבלת ועם חוק הבריאות, אובמה דן את הדור הבא של אמריקה לחיים בצל חובות אדירים, כאשר רמת הצמיחה לא תאפשר להתמודד עם החובות האלה וכלכלת אמריקה תלך ותשקע. המילה הנוראה "ארגנטינה" צפה ועולה שוב ושוב.
כיצד הפכה קליפורניה ל"ארגנטינה"? שואלים בארצות הברית, והאם קליפורניה החולמת שהתנפצה אל סלעי החובות היא בבואה למה שעתיד לקרות לאמריקה בכללותה? קשה לתאר את זה. קליפורניה נחשבה פעם - אם הייתה פורשת מארצות הברית - לאחת המדינות החזקות והעשירות בעולם. יחד עם טקסס היא הייתה מדינת עושר בעלת אוכלוסיה גדלה וכלכלה צומחת, שגם הפכה לאתר הניסויים החברתיים. אלא שבדור האחרון היא הפכה לאתר ניסויים שנערך בו פיצוץ גרעיני ליברלי-שמאלני: בשנים הטובות הוגדלו הוצאות המדינה, ההוצאות הציבוריות, בצורה חסרת אחריות, כי היה ממה ובעיקר ממי לקחת; ברגע שבא המשבר נשארה רמת ההוצאות הציבורית המטורפת כמו במדינת סעד ריכוזית. אך מזה כשנתיים יש פחות ופחות ממי לקחת. רמת ההכנסות של האזרחים התמוטטה בשנה האחרונה. המשבר התקציבי של קליפורניה הוא כזה שאפילו הטרמינייטור ארנולד שוורצנגר אינו מסוגל להושיע.
המקום שבו המשבר הקליפורני מורגש בצורה סמלית מאוד הוא אוניברסיטת קליפורניה. אוניברסיטת ברקלי המפורסמת היא חלק מהרשת האוניברסיטאית שנקראת "אוניברסיטת קליפורניה", שלה כעשרה קמפוסים. עכשיו, כדי לקיים אותה, נדרשים קיצוצים אדירים במספר חברי הסגל, תוך סגירת מחלקות והעלאה דרסטית של שכר הלימוד; גם לאחר ההעלאה שכר הלימוד בברקלי יהיה כשליש מהמקובל באוניברסיטאות היוקרה של הדרג השני. ברקלי היא כידוע מעוז השמאלנות הניאו-קומוניסטית בקליפורניה ובאמריקה בכלל. שם התחיל מרד הסטודנטים עוד ב-1964. האידיאולוגיה שצמחה שם הביאה בסופו של דבר את החורבן הניהולי והתקציבי של מדינת קליפורניה כולה.