מצערת העובדה, ששנאה חסרת-מעצורים לציבור הערבי החי בישראל מניעה את
דני דנון מהליכוד בדרישתו למנוע צירופו של חבר הכנסת
מוחמד ברכה מחד"ש למשלחת הכנסת, העומדת לצאת לביקור במחנה ההשמדה באושויץ. וכל זאת בטענה שמוחמד ברכה ומפלגתו פגעו בסמלי המדינה.
לידיעת מר דנון, חבר הכנסת מוחמד ברכה הוא אחד ממנהיגיה של מפלגה יהודית-ערבית בישראל, שכבר משנות החמישים, חבריה הערבים יחד עם חבריה היהודים החלו לפקוד את מחנות ההשמדה בפולין ובגרמניה. המסורת של משלחות משותפות של חברים יהודים וחברים ערבים, הפוקדות את אתרי ההשמדה, היא נחלתה רק של מפלגה אחת בישראל - זו המפלגה שחבר הכנסת מוחמד ברכה כאמור, הוא אחד ממנהיגיה. מפלגה, שהרגישות לכאבו של האחר מנחה אותה בפעילותה.
אותם חברים - ערבים ויהודים - כאן בארץ נאבקו יחד נגד הממשל הצבאי, מה שדנון בוודאי רואה מאבק והתבטאות נגד סמלי המדינה. אבל הם היו הראשונים לצעוד יחד - ערבים ויהודים - במשלחות, שפקדו אתרי השמדה המונית של יהודים על אדמת פולין וגרמניה. (לידיעת מר דנון, נגד אותו ממשל צבאי יצאו חוצץ והתבטאו בחריפות רבה גם חברי כנסת מ"חרות", כמו בגין ובאדר.)
חברים ערבים ויהודים יצאו כאן בארץ חוצץ נגד מדיניות ההפקעות של קרקעות בכפרים הערבים, הוצגו כבוגדים באמצעי התקשורת, שאימצה כבר באותם ימים את הלשון הנלוזה בה משתמש חבר הכנסת דני דנון - "הערבים האלה פוגעים במדינה ובסמליה". אותם חברים ערבים, שלחמו נגד מדיניות הפקעת הקרקעות ובעד זכותו של אזרח ערבי לנוע במדינת ישראל כמו אזרח יהודי, פקדו יחד עם חבריהם היהודים את המקום, בו החלו מרדכי אנילביץ' וחבריו את המרד נגד החיה הנאצית. צעדו עם חבריהם היהודים, כשהם מתחברים לזעקת הקורבנות של החיה הנאצית, הבוקעת מתוך תאי הגזים.
אותם חברים, שכאזרחי המדינה הפגינו כאן בארץ נגד מלחמות שיזמה ממשלת ישראל, עמדו ודמעו יחד - ערבים ויהודים - מול תנורי האש במחנות ההשמדה.
מאבקם הפוליטי הוא אינו נגד מדינת ישראל. זה מאבק על דרך פוליטית. אך מר דנון החליט לשסות רעל ושנאה דווקא כלפי ציבור של אזרחים ערבים ומנהיגיהם הפוליטיים, המנהלים את מאבקם בדרכים דמוקרטיות.
את המסורת הסולידארית והפתיחות לכאבו של בן העם האחר, שהיא נדבך יסוד במפלגה, שמוחמד ברכה חבר בה, הוא מבקש להמשיך. לכן זה היה מובן, שהוא יענה בחיוב להצעת יו"ר הכנסת להצטרף למשלחת פרלמנטארית, היוצאת למחנה ההשמדה אושוויץ. כמנהיג של ציבור ערבי הוא מבקש להתחבר לזעקת קורבנות הנאציזם.
מול ההסתה של ח"כ דני דנון אני מצדד בהסברו של מוחמד ברכה, ש"אם זה מפריע לאנשי הימין, ההסבר נעוץ בנחיתותם המוסרית. השפל המוסרי שלהם הוא כה עמוק, שהם מסוגלים לשלוח חצים מורעלים אפילו כלפי ההיסטוריה של עם ישראל".
אני מקווה, שיו"ר הכנסת ידחה על הסף את דרישת דני דנון לפסול את השתתפותו של מוחמד ברכה במשלחת הפרלמנטארית, היוצאת לפולין לציון ה-27.1.45 יום השחרור של מחנה ההשמדה אושוויץ על-ידי הצבא האדום.
כיהודי, אני מביע שאט-נפש מהניסיון של ח"כ דני דנון לְיַחֵס פגיעה ובגידה במדינה כלפי מי שנאבק מאבק לגיטימי על דרך מדינית וחברתית שונה מזו שמצדד דני דנון.
ח"כ דני דנון מנסה להתחרות בסגן שר החוץ, שהמיר זירה דיפלומטית עניינית בזירה מתלהמת, שמדברת אל ציבור הבוחרים הפוטנציאלי של הימין. כדוגמת
דני איילון ממיר דני דנון את זירת ייצוב היחסים בין הציבור היהודי והערבי בזירה של הגברת הניכור.
אני מקווה, שהתרגיל של זיקפה לאומית, אותו עורך לנו דני דנון, יסתיים כמו תרגיל הזיקפה הלאומית הפומבי שערך לנו לבושתנו סגן שר החוץ. הסיום האימפוטנטי בתרגיל של דני איילון הסתיים בהתנצלותו בפני הטורקים. הציבור הערבי בוודאי שלא זקוק להתנצלות של דני דנון, אותי הוא בייש, ובעיקר את עצמו, כיהודי.
לסיום, אני חש צורך לתת ביטוי אישי. בשנות התשעים רעייתי ואני היינו שליחי משרד החינוך ברוסיה במשך למעלה משש שנים, ושנה אחת עבדנו במינסק. בביקורנו באולם הנושא את השם "בית הידידות" (דום דרוזבה) ראינו כמה תמונות, שצדו את עינינו. באחת מהן ניצבות שלוש נשים עם זרים בידיהן ליד מצבת ההנצחה, הממוקמת בפתחו של הבור בלבה של מינסק, בו נורו באכזריות אלפי יהודים על-ידי הנאצים.
הכיתובית מתחת לתמונה - "משלחת של נשים יהודיות וערביות מישראל מתייחדות עם זכר השואה".
כן צוינו השמות - רות לוביץ חברת הוועד המרכזי של מק"י ושמות של שתי חברות ערביות נוספות מכפר יאסיף.