השפלתו של השגריר הטורקי בישראל הצליחה מעל המשוער. ההצגה הייתה מושלמת ולבמאי רב המעללים מגיעות מחיאות כפיים סוערות. אין חשיבות לסליחות שסגן שר החוץ - שהוכתר על-ידי מביני עניין, לדעתם, כדיפלומט מנוסה - ביקש מן הטורקים. המומחים למזרח התיכון ופסיכולוגיה של הערבים, נוהגים לקבוע שהכבוד הוא המרכיב הבולט ביותר בקרב ה"לבנטינים". אם כך, סביר להניח שאותה תחושה של השפלה רבתי לא תעבור מן העולם מהר, אם בכלל, וכל הסליחות - תועלתן אפסית. גם במשרד החוץ היה ראוי לבחון את המציאות בעיניים פקוחות.
ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, הוא איסלאמיסט הדוק הרואה את עצמו חלק בלתי-נפרד מהעולם המוסלמי. כוחו הפוליטי בטורקיה הוא עצום, ואין לתאר את פעילותם של מוסדות השלטון השונים בניגוד להנחיותיו. אף על-פי העובדה שארדואן יצא במתקפה כוללת על ישראל בהזדמנויות שונות, עדיין, בין שתי המדינות - ישראל וטורקיה - מתקיימת מערכת יחסים כלכלית ותרבותית, למרות המתיחות הפוליטית. יודעי דבר יודעים לומר שסך הפעילות הכלכלית של ישראל בטורקיה נע סביב כמה מיליארדים טובים. יש לזכור שגם בתחום הצבאי, למרות ביטול התרגיל הצבאי האווירי, כן התקיים תרגיל צבאי קרקעי גדול, והתעשיה הצבאית של ישראל מתפרנסת טוב למדי מקשרים אלה עם טורקיה. השאלה היא -
האם רוצים גם את זאת לחסל בהבל פה?