נסענו הלאה דרומה, לכיוון ניצנה. לשני צדי הכביש נראו "לימנים" מלאי מים. מרהיב. הלימנים הם תוצרים מודרניים מניסיון החקלאות הנבטית: בריכות מלאכותיות מרובעות, שנוצרו בקטעים נמוכים במדבר על-ידי סוללות עפר שהשאירו פתח לכיוון נחל אכזב. בלימנים נשתלו אקליפטוסים, שיטים, אשלים וכולי. הגשמים ממלאים את הלימן, אדמת הלס מאפשרת חלחול איטי בלבד, והתוצאה: חורשות מדבריות מקסימות. למקור השם יש שתי גירסאות: הגירסה הראשונה אומרת שלימן היה שמו של מהנדס הקק"ל שהמציא את הלימנים, בסוף שנות החמישים. לפי הגירסה השנייה, לימן הוא נמל, ביוונית, ואת הלימנים המציא יערן הקק"ל בני וירצברג. כך או כך, לא אשכח איך במסעות-הצנחנים, בשנות הששים, במדבר היוקד, בירכתי את הלימנים - במנוחת הצהריים בצילם...
המשכנו דרומה. אחרי היישוב הקהילתי אשלים חצינו את נחל הבשור. האפיק כאן רחב, וזרימת המים הייתה חלשה. לכאן מגיעים המים מאזור שדה-בוקר. עוד דרומה, אחרי הפנייה להר קרן, חצינו את נחל לבן (וואדי אביאד, בפי הבדואים). המים, המגיעים מהר בוקר, מרכס רמון ומשבטה - זרמו בעוצמה בינונית.
הלאה. לפני מושב כמהין חצינו את נחל רות הקטן, ואז הגענו לשיא: נחל ניצנה. רצינו להמשיך דרומה, אבל גשר ניצנה - נעלם. יוק. נסחף! עם הגשר נסחפו עשרות מטרים של הכביש, ובבקע הענק שנוצר שצף נחל ניצנה, ברוחב
כ-100 מטרים! יצאנו המומים מהג'יפ, הספקנו לשמוע מהשוטרים במקום שזרם החשמל בקו המתח הגבוה שם נותק, ו- הופ - עמוד חשמל גדול קרס לתוך המים. בכל טיוליי ומסעותיי באזור, כולל בשנים 1996-7-8 שבהן ניהלתי את כפר הנוער ניצנה - ראיתי את נחל ניצנה בשיטפון רק פעם אחת, והיא הייתה זרזיף עדין לעומת הזרימה הגועשת הפעם. נחל ניצנה מקבל את מימיו מרכס רמון ומנחל עזוז, וממשיך מערבה לנחל אל-עריש - ולים התיכון.