והנה, בפרק המדובר נמצא פסוק שמפרשים רבים התקשו בו:
"שובה ה' את שבותנו כאפיקים בנגב". הפרשן הגדול של התנ"ך, איש המאה ה-11, רש"י, כתב כך: "כאפיקי מים בארץ יבשה שמְלַחלְחין אותה, כך נהיה מרטיבין בשוּבךָ את שבותינו". מאה שנים אחריו, כתב ר' דוד קמחי, איש פרובנס: "נגב היא ארץ יְבֵשָׁה [...] והיא צמאה למים, ואם יעברו בה אפיקי מים יהיה חידוש גדול וטובה גדולה. כן תהיה תשובת גלותנו ותשועת ישראל". וכן הלאה.
אבל משורר התהלים גדל בארץ וכנראה הכיר את אפיקי הנגב היטב. לא לחינם הוא ביקש להשיב את שיבת ציון "כאפיקים בנגב". מי שראה את המחזות המדהימים שאירעו השבוע בנגב לא נדרש לפרשנות כדי להבין את המשורר המקראי. הוא ייחל לא ללחלוחית, גם לא לזרם מים, אלא ל"אפיקים בנגב", שמשך שנים עמדו בשיממונם וצחיחותם, ואז משום מקום הוצפו בשיטפון עצום שמילא את המדבר בנוזל החיים היקר מכל, ושאחריו יציץ ויפרח ויוריק, ויוכל לשמש מקום יישוב לבני אדם.
האם לא כך אירע לנו עם קום המדינה, שעה שבזמן מועט הכפלנו ושילשנו את אוכלוסיית המדינה בזרם כביר של עולים?