אולם טועה מי שחושב שההצטרפות לתנועה הציונית, חוללה מהפך אידיאולוגי מרחיק לכת בשס. בסך-הכל מדובר בניסיון מתוחכם להתחבר לעטיני ההסתדרות הציונית, ולהשיג משאבים שעד כה נמנעו מהסיעה החרדית-מזרחית. אומנם נכון שעל-אף חרדיותה של שס היא הייתה פחות מקובעת בעולם החרדי, ולעיתים גילתה פעילות ציונית רח"ל (כמו למשל מעורבותה בסוגיית השטחים, נושא שהמפלגה החרדית האשכנזית יהדות התורה נמנעת מלגעת בו, כדי שלא להיראות שותפה לסוגיות המדיניות של המדינה הציונית).
ועל-אף זאת, עצם ההחלטה של שס להצטרף להסתדרות הציונית, בבחינת "קום עשה", מסמלת בהכרח התקרבות מסוימת לחוגי הציונות והתרחקותה מהעולם החרדי, בעל תפיסות עולם רדיקליות, אשר נעות בין גישה אנטי-ציונית קיצונית לבין עמידה מן הצד בנוסח "שב ואל תעשה".
לא קלה הייתה דרכה של שס אל חיקה של ההסתדרות הציונית. שס התלבטה ארוכות בסוגייה זו, ובדיונים שהתקיימו בבית הרב
עובדיה יוסף לפני שנים אחדות, הוחלט אז שמקומה של שס אינו במחנה הציוני. שס העדיפה אז להמשיך ולהיות חלק מן המחנה החרדי, חרף רחשי הבוז וההתנשאות שמקרין המחנה החרדי האשכנזי כלפי אחותו החורגת שס. אבל למרות כל זאת העדיפה שס להידבק בחרדיות האשכנזית, בחינת יהיו מזונותיי מרים כזית ובלבד שאזכה לחיבוק החרדי, ואל יהיו מזונותיי בשפע ורווחה מידם של הציונים.
בסופו של דבר הבינה שס באיזו צד של הפרוסה מרוחה החמאה: ההסתדרות הציונית, מה לעשות, מצ'פרת רק תנועות יהודיות בארץ ובעולם המאוגדות בתוכה. זה מתחיל בהקצבות לבניית מוסדות חינוך ותרבות, ומסתיים בהשפעה של ממש על התנהלותה היומיומית של התנועה הציונית, בארץ ובעיקר בתפוצות.