כל הסימנים בשטח מעידים כי מלחמת הקיום הנטושה זה מכבר בעיתונות הכתובה הולכת ומתקרבת לשלבה המכריע. ככל הנראה צפוי המפץ הגדול בכל רגע. הוא עלול לחרוץ, לטוב או לרע, איזה מי מהעיתונים יחיה ואיזה מהם ימות.
מלחמת ההישרדות האכזרית ניטשת בין ארבעה יומונים: בין
ידיעות אחרונות כעיתון מוביל; בין ישראל היום שמזדנב אחריו; בין
מעריב שנסוג, בלית ברירה, למקום השלישי; לבין הארץ, שנמצא הרחק מאחוריהם, במקום הרביעי.
האות המבשר למלחמת ההישרדות הזאת ניתן, בעצם, עוד לפני 26 שנה, עם יציאתו לאור של העיתון "חדשות" מבית שוקן. היומון החדש היה אז לצנינים בעיניהם של "ידיעות" ומעריב. כדי לקדש את מלחמתם בו שככה באחת יריבותם הנצחית. הם עשו אז יד אחת נגד הרך הנולד, שהעז לקרוא תגר על שליטתם בשוק.
שני העיתונים עשו כל שלאל ידם כדי למנוע את גיחתו של הרך הנולד לאוויר העולם. משלא עלה הדבר בידיהם ניסו "ידיעות" ומעריב למנוע את הפצתו לצד עיתוניהם וכך לחנוק אותו באיבו. ואומנם, גורלו של "חדשות", אף שהתגלגל כעיתון קריא מיד ליד, היה כגורלו של "העולם הזה" קודם לכן. הפרסומאים - מטה-לחמו של כל עיתון - נמנעו מלפרסם בו ואף החרימו אותו, ובלבד שלא לעורר את חמתם של העיתונים הוותיקים והמצליחים. כעבור תשע שנות-קיום, בהפסדים שמעל לראש, שבק "חדשות" חיים.
המנצח האמיתי.
מאז מותו לא ניסה עוד שום עיתון להסתכן במאבק אבוד מראש, עד שלפני שנתיים ומחצה הפר "ישראל היום" את החגיגה והאיזון הקדוש. כדי לפרוץ דרך הוא הכריז על עצמו כחינמון, בהשקעה פנטסטית ועם אורך-רוח של איל ההון
שלדון אדלסון. אט אט ובשקט בשקט הוא מחולק בתיבות הדואר, כמו גם בפינות- רחוב, ובתור שכזה אין לו אח ורע לא רק בישראל, אלא גם בעולם כולו.
עד כה לא צלח ניסיונם של "ידיעות" ומעריב לדחוק את רגלו של "ישראל היום" מן השוק באמצעות חקיקה בכנסת. שני העיתונים הוותיקים, שביקשו למנוע את הופעתו בשל היותו נשלט בידי בעל-הון זר, נתקלים בינתיים בחומה אטומה. לפי שעה נאחז אדלסון בתקדים הארץ, שבו יש שותף גרמני, ואם גם בכך לא יהיה כדי להעביר את רוע הגזירה - יסכים, מן הסתם, אדלסון להעביר את הבעלות על העיתון לידיה של בת-רעייתו, שהיא ישראלית, כדי לצאת מן הסבך.
כך או אחרת, נראה ש"ידיעות", ומן הסתם גם מעריב, עדיין לא אמרו את מילתם האחרונה. את נשק יום הדין הם שומרים לעצמם ממש לרגע האחרון. אם אכן יווכחו בעליהם כי כלו כל הקיצים - הם עשויים, כמו ישראל היום, להפיץ את עיתוניהם חינם. במידה זו או אחרת הם עושים זאת כבר היום. בסופו של דבר אסור לשכוח כי סוד-קיומו של עיתון איננו במכירתו אלא בפרסום שיש בו. או אז יצא, סוף סוף, המרצע מן השק: איזה מן העיתונים יזכה, באמת, לאמון קוראיו.
וישנה עוד דרך, חלופית, לבחינת הרייטינג של עיתון: זה יקרה כש"ישראל היום" יפסיק להיות חינמון ויעלה על עגלת התחרות של מכירת גליונותיו לכל דורש, בדיוק כמו "ידיעות" ומעריב של היום, אולי אפילו במחיר זול ותחרותי יותר. או אז ניתן יהיה להיווכח בעליל מיהו המנצח האמיתי בתחרות האכזרית הזאת.