בניגוד לתנועות לאומיות אחרות אשר מימשו את חזונן הלאומי בטריטוריה מוגדרת בה חיו מרבית האזרחים העתידיים, הציונות באה לעולם כשבארץ ישראל 28,000 יהודים שכונו "היישוב הישן" - סימן היכר לסיבות הדתיות בגללן חיו כאן. הציונות הביאה רוח חדשה בקרב היהודים, רוח של התחדשות ב"ארץ חדשה נושנה", כשרבבות יהודים יעלו אליה ויקימו את ביתם הלאומי. מכל כנפות העולם, כך קיוו הציונים ה"שמאלנים" ששללו את הגולה שלילה מוחלטת, יבואו יהודים כדי לחיות יחד, לבנות ולהיבנות בארץ האבות. זו הייתה תמצית הציונות, הליבה שסביבה התווכחו הציונים השונים על הדרך ועל אופייה של המדינה. ברם, כולם, ללא יוצא מן הכלל, ראו בישיבה בארץ ישראל או במדינה היהודית, עיקר הציונות.
והנה, כיום יש המנסים לערער על מוסכמות, ומתוך אינטרסים פוליטיים מוכנים למכור הכל, כולל את לב הציונות. אם עד היום נהגו האנטי-ציוניים להגיע לישראל ברכבות אוויריות רק כדי להצביע ולהשפיע, לנצל את מוסדות המדינה לטובתם האישית ובה בעת למרוד נגדם, הרי שבעוד חודשים לא רבים, אם הצעת החוק של ראש הממשלה תעבור ותהפוך לחוק, אפילו את המאמץ הקטן הזה של להגיע לישראל ולהצביע - לא יצטרכו לעשות.
ראוי להבהיר נקודה מאוד רגישה: היהודים המתנגדים לציונות אינם פחות יהודים, ומדינת ישראל תשמח אם יעלו לישראל ויחיו בה חיים יהודיים שלמים. גם אלה אשר החליטו לעזוב את ישראל משיקולים כאלה ואחרים, אך מחזיקים בתעודות זהות ישראליות, אינם, חלילה, יהודים סוג ב'. את בחירתם לחיות בגולה יש לכבד. מכאן ועד להפיכתם לציונים, הדרך ארוכה מאוד.