כבוד אם בית הדין הגבוה לצדק, הגב' דורית ביניש היקרה;
יקירתנו, אכן קולות הרחוב גברו עד כדי כך שהם סדקו את זכוכיות הביטחון העבות והאטומות במעטפת מגדל השן בו את שוכנת. יפה אם הייתה שעה אחת קודם, אבל כנראה הגיע באמת הזמן שתצאי מהבועה. אולי הגיע הזמן לעסוק פחות בפוליטיקה הפנימית של היכל הצדק ויותר בצדק?
בתי המשפט השיגו את מעמדם זה ביושר. הן בהתנהלותם והן ברבים מפסקי ומגזרי הדין שהם נוהגים להעניק לנו.
מה, את לא מודעת לכך שבמערכת שאת מופקדת עליה ישנם שופטים מכובדים, שפוסקים וגוזרים דין לפי כובדו של הפרקליט שניצב מולם?
אותה הנעל שהוטחה בך בעוצמה? השימוש שנעשה בה סמלי מאין כמותו! היא מסמלת את הניכור, את חוסר האונים, את חוסר האנושיות ההולך ומתגבר בזירת המשפט בחברה. הנעל הזאת זועקת כלפי המערכת המשפטית לחזור להיות יותר אנושית. לתת דעתה גם לצדדים המפסידים. פרקליטים מגישים כתבי משפט ארוכים, מורכבים וטכניים, שופטים מתחרים ביניהם וכותבים פסקי דין "מלומדים" ארוכים, מנומקים ומתפלפלים. מערכות האכיפה פועלות כמעט באופן אוטומטי, על-פי כללים וחוקים. לא רחוק היום, גברתי, שהמחשב יוכל לעשות משפט זול, יעיל ומהיר יותר משופט בשר ודם, אך האם המחשב יוכל גם לעשות צדק? תתפלאי, יש מי שחושב שלפחות כמו השופט האנושי גם המחשב יצליח...
הנעל המוטחת בך זועקת מכאב, ואין זה רק כאבך! אך עלייך לגרום לשופטים לכלול בכל פסק דין גם פרק מרכזי להיבט של עשיית הצדק. במקביל, יש לחייב את הפרקליטים, ככלול בשכר טירחתם וכחלק מקוד אתי, גם את החובה לנמק ללקוחות ההדיוטות את נימוקי הצדק שמאחורי נימוקי המשפט, שלביו המפותלים וסדרי הדין. כל זאת ולו כדי "להמתיק" מעט את הגלולה המרה למפסידים, ולמתן את תחושת שכרון המנצחים, או את אכזבתם מהיעדר ניצחון מוחץ נכסף, כפי שקורה לרוב. ואם אין המשפטנים מסוגלים לכך, הרי שיש בעיה אמיתית למערכת הזאת ולשחקנים המקיימים אותה.
הגברת ביניש, כמי שעומדת בראש הזירה, צריכה להיות מודעת לעולם הקפקאי אליו נשאבים המתמודדים בתוכה. האם כאב ועלבון אותה נעל שלוחה, יגרום לך לתזוזת-מה? לא הייתה כאן רק "שליחות לדבר עבירה", אולי אפילו סוג של "שליחות של מצווה", בבחינת "יצא המתוק מהעז".