מכל העבירות, המנוסחות בצורה מוגדרת (לא תרצח, לא תגנוב), רק לגבי השקר התורה נקטה לשון זו של הרחקה. לפנינו תמרור אזהרה, מעין 'שטח אש', שחובה להרחיק ממנו כל אדם וכל נפש חיה. הדבר מצביע עד כמה מדובר בעבירה שלילית, העלולה לגרור לעבירות רבות נוספות. ולהיפך, זהירות מפני השקר, עשויה למנוע עבירות אחרות.
מסופר על אדם אחד, שבימי חלדו כבר התנסה בכל העבירות החמורות האפשריות, ולא הייתה עבירה שמשך את ידו ממנה. בַּצַּר לו פנה לרבו לשֵם תיקון. להפתעתו הרבה, למרות מצבו הרוחני העגום, הרב ציווה עליו דבר אחד בלבד - לא לשקר. ואומנם, למרבה הפלא, האיש משך את ידו מכל שאר העבירות. כשביקש לגנוב, או לחלל שבת, נזכר שלא יוכל, כפי שהבטיח, לשקר לפני הרב כשיישאל על כך. ואכן, תוך זמן קצר חזר בתשובה שלימה מכל עוונותיו, והכול בזכות אמירת האמת.
הסבר אפשרי אחר, הוא כי מדובר בעבירה יחסית בלתי מוגדרת, לאור אותם מקרים שבהם מותר לשנות מפני האמת. שכן, האמת האנושית, בניגוד לאמת האלוקית המוחלטת, המַנחה את התורה, היא מוגבלת מעצם טיבה, בהתאם למגבלות התפיסה האנושית. משום כך חלים עליה סייגים שונים. מקרים אלה הם: א. למען פיקוח נפש, כך למשל מותר שלא לומר לחולה סופני את האמת על מצבו, אם הדבר יפגע בבריאותו. ב. למען השלום, או כדי לא לפגוע באדם, מותר לומר על בגד שהוא יפה, אף אם אין הדבר נכון. ג. מידה כנגד מידה, כדברי הפסוק בתהילים: "עם חסיד תתחסד ועם עיקש תתעקש". כך נהג יעקב כלפי לבן הרמאי, כשברח ממנו עם משפחתו, לאחר שזה הונה אותו בשכרו ובנישואי לאה במקום רחל. ד. דיוק בזמן, כפי שמשה רבנו הצביע על העיתוי של מכת בכורות 'כחצי הלילה', בעוד שה' ציין את הזמן המדויק 'בחצי הלילה'. ואחרון אחרון: מלחמה בפגאניזם, בפולחן אלילי או באידיאולוגיה שקרית, כדי לבערם מן העולם. הוא הדין לנטילת הברכות על-ידי יעקב, כדי להנחילן לישראל, במקום עשיו שהתחזה לשומר מצוות והוליך את אביו שולל. אולם ככלל, השקר הוא כאמור עבירה חמורה ביותר, ושומר נפשו ירחק ממנה.
שבת שלום!