הזכות להצביע ולהיבחר היא זכות בסיסית קונסטיטוציונית במדינה דמוקרטית מודרנית. נושא ההצבעה בחו"ל של אזרחי ישראל, השוהים בתקופת הבחירות בחו"ל, אינו חדש והועלה לדיונים גם בממשלות הקודמות. ההתנגדות לתיקון בחוק, שמאפשר הצבעה בחו"ל (פרט לשליחי המדינה והימיים), נדחה בעבר בשל שיקולים פוליטיים קואליציוניים אינטרסנטיים, ולא בשל דיון מעמיק על זכויות יסוד בסיסיות.
הטענות השגרתיות של ערכים ציוניים, השפעה של אנשים שחיים בגולה על הנעשה בארץ והנוסח של: הם לא יקבעו בשבילנו מלחמה או שלום ויחליטו בגורל ילדינו - נשמעות כל פעם מחדש שהנושא עולה לדיון. ובכן, יש ארומה מסוימת בטענות אלו, אך הן אינן מהותיות דיין כדי לבטל או לדחות את הדיון בסוגייה החשובה הזאת. אך בעיקר, אין בטענות אלה, בכיסוי הציוני כביכול, לדחות את השאלות הבסיסיות הנובעות מכוחן של זכויות אזרחיות.
הזכות להצביע בחו"ל ולהשפיע בארץ - יש בה יותר מאשר רק הזדהות עם המדינה, יש בה גם אלמנטים של קשר, של רצון, של גאווה לאומית, של הזדהות עם המדינה, אזרחיה ובעיותיה, והכנת בסיס לחזרה או עלייה לישראל.
עבריין מצביע; "יורד" לא מצביע
צא ולמד: על-פי החוק הקיים, עבריינים מכל הסוגים, מן הפשעים החמורים, לרבות רוצח ראש
ממשלה, או משתפי פעולה עם חמאס, חיזבאללה, המסיעים מחבלים עם חגורות נפץ למשימות התאבדות - רשאים להצביע לכנסת ישראל ולהשפיע ואילו אזרחי ישראל שיצאו לחו"ל מסיבות שונות - אישיות, רפואיות, עסקיות, לימודים, עשיית כסף וכולי - להם אסור להצביע. זהו אבסורד בהתגלמותו.