לסמוך על המוח היהודי
השלכות חיסולו של מחמוד אל-מבחוח נותרות בכותרות הראשיות גם בעיתוני הבוקר הזה. לאחר התדהמה והלעג, מגיע תורו של "משבר דיפלומטי".
מעריב, "
ישראל היום" והארץ מדווחים בכותרת הראשית כי שגרירי ישראל בבריטניה ואירלנד זומנו לשיחות בירור על-רקע זיוף דרכוני המדינות האלו לצורך מבצע החיסול. יש מי שכותב בכותרת המשנה לראשית כי המבצע "ממשיך להסתבך, והופך לתקרית בינלאומית"; יש מי שמזהיר בכותרת המשנה לראשית כי היחסים בין ישראל לבריטניה "ייכנסו להקפאה עמוקה"; ויש מי שבוחר בגישה שונה.
כבר קרו מקרים כאלה [נטילת זהות תושבי ישראל לצורך פעולות חיסול] בעבר, גם עם תושבים זרים בארצות חוץ, והסיפורים הללו ירדו מהכותרות בדרך כלל בתוך יום-יומיים, מרגיע
איתן הבר במאמר המתפרסם הבוקר ב
ידיעות אחרונות, מאמר שכולו הצדעה לממסד ואמונה מוחלטת בשליחיו. "באשר לאי-נעימות עם ממשלות", מוסיף הבר, "תנוח דעתנו. הן אמרו מה שאמרו אתמול, וכנראה לא יוסיפו. הן יודעות למה".
לגבי כל יתר העיתונים בישראל, בריטניה ואירלנד, ניאלץ להמתין עוד יום-יומיים כדי לראות אם סיפור אחר אכן יתפוס את מקום זיופי הדרכונים וחיסולו של אל-מבחוח. בידיעות אחרונות, לעומת זאת, הנבואה של הבר מגשימה את עצמה כבר הבוקר, וזאת בעזרתו האדיבה של הבר עצמו. במקום כותרת ראשית על זיוף זהותם של תושבי ישראל או שיחות הבירור שיזמו הממשלות הזרות, מופיע המאמר של הבר בראש עמוד השער של העיתון, כשכותרתו מכריזה "מבחן התוצאה". התוצאה שלפיה יש לבחון אם המבצע נחל הצלחה או כישלון, על-פי הבר, היא עצם מותו של אל-מבחוח ולא, נניח, ההשלכות של מותו על יחסי ממשלת ישראל עם ממשלות זרות שדרכוניהן זויפו או ההשפעה שתהיה למותו על הארגון שבו פעל.
לאורך כל מאמרו יוצא הבר להגנתם של המוסד והעומד בראשו. "זה לא מחדל, זה הישג מרשים", קוראת כותרת המשנה מעל גוף הטקסט, ומסבירה: "האויב המר מחמוד מבחוח חוסל, ואיש ממבצעי המשימה לא נתפס". במאמר מסביר הבר כי "הפשלה אינה כה גדולה, והשמחה הגדולה, הלא היא השמחה לאיד, מיותרת לחלוטין. אני שמח
הרבה יותר מכך שנפטרנו מאויב קשה ואכזרי, האדון מבחוח, שבמשך הרבה שנים חיפשנו את ראשו עד שנדם".
אחת לאחת מעלה הבר טענות ביקורתיות שהושמעו מאז נחשפו מבצעי החיסול, ומבטלן. האם היה כדאי להסתבך דיפלומטית עם מדינות זרות בעבור חיסולו של מבחוח? מבחינת הבר התשובה חיובית. הוא מזכיר את האמירה "אין אנשים שאין להם תחליף" רק כדי לשלול אותה. "אין זה נכון במקרה של מבחוח", מסביר המר. מדוע אין זה נכון? מדוע אין לאיש תחליף? משום שהוא היה, על-פי הבר, "הרוח החיה, מאכער גדול בעולם הטרוריסטי, האיש שידו בכל ויד כל לא בו".
במעריב מופיעה ידיעה תחת הכותרת: "עיתון בריטי: המבצע 'שרף' שליש מכידון" (כידון - יחידת העילית של המוסד). הבר מסרב להתרגש מהמחיר. "כבר נחשפו חוליות של המוסד בעבר [...] ושום דבר לא קרה. הסוכנים עברו מתפקידי לחימה לתפקידי מטה, ובמקומם באו חדשים". בהארץ
מדווחים ג'קי חורי ואבי יששכרוף, בעקבות סוכנות הידיעות מען, כי "דובאי מחזיקה בטביעות רשתית העין של המבוקשים ובכוונתה להפיץ אותן ברחבי העולם באמצעות האינטרפול". את הבר זה לא מטריד. "נכון שמלאכת הזיהוי תהיה קלה יותר אם יונהגו אמצעי זיהוי ביומטריים", הוא כותב, "אבל אם לסמוך על 'המוח היהודי', גם לצרה הזו יימצא פתרון".
על הפרשנים הקובעים כי מדובר במחדל רציני של המוסד כותב הבר כי יש להם "חשבונות זרים ומוזרים" עם "הרודפים מבין אנשי הדממה". את טורו הוא מסיים בברכה "ינוח האדון מבחוח על משכבו, ואנחנו נאמר שלום ותודה לאנשי הסוד והחידה".
לתהייה אחת לא מתייחס הבר במאמרו - האם ראוי בכלל שמדינה, המתיימרת להיות מדינת חוק דמוקרטית, תפעיל יחידת חיסול בינלאומית? תהייה זו עולה בעמוד המאמרים של הארץ, שם קובל
גדעון לוי: "הוויכוח היחידי המתפתח אחרי דובאי הוא רק סביב הפשלה, הייתה או לא היתה. אבל הפשלה הגדולה באמת היא שהחיסולים הפכו מזמן לנשק לגיטימי, בלי ספקות, בלי שאלות, אפילו בלי לקרוא לילד בשמו - הוצאה להורג". לדעת לוי, אפשר "להסכים לכך שאל-מבחוח היה בן מוות. אפשר גם להבין את יצר הנקם והענישה ואת הצורך להילחם בהברחות הנשק לעזה. [...] אבל אחרי שאל-מבחוח נהרג באמצעות כרית, נותרנו במדינה שלא רק מחסלים מטעמה, אפילו לא מעלים בה כל שאלה בעקבות זאת".
הבר, כאמור, לא מסביר במאמרו מדוע יש צורך למדינת חוק להפעיל יחידת הוצאה להורג. כיוון שלא מעלים במדינה שלו כל שאלה מהסוג הזה, מובן מאליו כי אין צורך לענות עליה. גם זו דרך למנוע מהסוגיה העקרונית להגיע לדיון ציבורי.
לא רק הבר מתעלם מהשאלה הזו.
זאב סגל, הפרשן המשפטי של הארץ, מפרסם הבוקר
טור בעקבות מבצע החיסול. אף הוא לא נדרש לסוגיה המשפטית של הפעלת יחידת חיסול. טורו מוקדש להיבטים המשפטיים של זיוף הדרכונים.
בעז אוקון, הפרשן המשפטי של ידיעות אחרונות, מפרסם טור משלו המתייחס גם הוא לזיוף הדרכונים ולא לעצם קיומה של יחידת חיסול.