מי שקבע את התוואי של שביל ישראל דאג שזה לא יחרוג בשום אופן מן "הקו הירוק", ואמנם השביל הוסט מערבה ככל האפשר, ואף אינו מגיע לירושלים בירת ישראל. כאשר נזהרו מתכנניו מחדירה לאזורים שנויים במחלוקת, הם שידרו בפועל את הקו הפוליטי שלהם. גם תיקונים מאוחרים שנעשו, בדמותם של שביל ירושלים ושביל הגולן, לא שינו את העובדה ששביל ישראל הוא למעשה שביל עוקף ישראל, והמטיילים לאורכו עוקפים את לב הארץ. למען האמת, גם תוואי כביש חוצה ישראל (כביש 6) נמצא כולו ממערב ל"קו הירוק", כולל במקומות שבהם התכנון המקצועי וההגיוני חייב תוואי מזרחי יותר.
לאחרונה התבשרנו שראש הממשלה,
בנימין נתניהו, מציע תוכנית חומש שבמסגרתה תיעשה פעילות מקיפה לשימור אתרי מורשת לאומית ותחנות בתולדות ההתיישבות הציונית בארץ ישראל. מדובר בשביל היסטורי שיחבר בין עשרות אתרים ארכיאולוגיים, ובשביל החוויה הישראלית שיכלול תחנות בתולדות היישוב, מוזיאונים ואתרי הנצחה. המיזם חשוב ומבורך, אבל, עיון ברשימת האתרים המוצעים להיכלל בו שוב מותיר מחוץ לתכנון - בכוונה תחילה - רבים מבין אתרי המורשת הלאומית - לרבות העיקריים שבהם - וכן רבות מבין נקודות המפתח בהתיישבות הציונית.
בנאומו בכינוס הרצליה קבע נתניהו, בצדק, ש
"הערובה לקיומנו תלויה ביכולתנו להסביר את צדקת הדרך בזיקה לארץ שלנו... בראש ובראשונה במטען הידע והרגש הלאומי שאנחנו מנחילים מהורים לילדים, וכמדינה, במערכת החינוך שלנו... אם הדור הצעיר לא יהיה מחויב לעם ולמדינה, אם הוא לא יאהב לטייל בארץ, שלמענה יירתם ויקריב, עתידנו כאן לוט בערפל". מילים כדורבנות.
לא כל נקודה בארץ ישראל יכולה להיות מוכרזת כאתר מורשת לאומית, אבל יש מקומות שבהם התחילה ההיסטוריה של עם ישראל, שבהם פרחו ממלכות יהודה וישראל, ושהם הם הבסיס לשיבת ציון בעת החדשה ולהצדקת זיקתנו לחלקת אדמה קטנה זו בלב העולם המוסלמי. המורשת הלאומית לא התחילה בביל"ויים ובתל-חי, אלא בהשתקעות אבות האומה בחבלי ההר של ארץ ישראל ובהקמת הריבונות היהודית בארץ. יהודה היא גם מקור שמנו כיהודים, ולפיכך לא ייתכן שיהודה והאתרים שבה - ובמיוחד מערת המכפלה וקבר רחל, וכמובן עיר דוד והר הבית - לא ייכללו ברשימת אתרי המורשת הלאומית.
בהבדל מיתר אומות העולם, ובוודאי בהבדל מאמריקה שאנו כה מנסים לחקותה, ישראל יכולה לשמר ולהציג היסטוריה בת אלפי שנים ולא בת מאות מעטות בלבד. לכן אין להסתפק בתחנות בתולדות ההתיישבות בעת החדשה ובחלוצים מן המאות התשע-עשרה והעשרים. ולגבי ייצוג ההתיישבות, זו צריכה לכלול את כל חבלי ארץ ישראל, בעיר ובכפר, בגולן, בגליל, בעמקים, בשומרון, ביהודה, בנגב ובמישור החוף. אמת המידה לקביעת תחנות אלה צריכה להיות תרומתן לציוני דרך בתולדות ההתיישבות מבחינת הפריסה הגיאוגרפית, הקישור לאתרים היסטוריים, הצורה ההתיישבותית, הערך המוסף התרבותי, ועוד.
לב הארץ "נחתך"
למרבה הפלא, עיון ברשימת האתרים כפי שהתפרסמו בעיתונות מעיד שלב הארץ שוב נעקף. הר הבית, מערת המכפלה וקבר רחל אינם כלולים ברשימה. עם כל הכבוד לעיר העתיקה בטבריה, מדוע לעקוף את העיר העתיקה בחברון? תחנת רכבת העמק בצמח היא פרק בתולדות התפתחות התחבורה בארץ, אבל גם תחנת הרכבת בשומרון (סבסטיה) היא פרק כזה, ויש לה חשיבות גם בהתפתחות ההתיישבות הציונית. התלים של לכיש ומגידו חשובים, אבל כך גם תל שילה והר עיבל. בית הכנסת העתיק בחורבת העמודים בגליל חשוב, אבל כך גם בית הכנסת העתיק ביריחו. הגן הלאומי בקיסריה חשוב, אבל כך גם הגן הלאומי בשומרון, ועוד.
לקראת יום י"א באדר, יום הזיכרון ליוסף טרומפלדור וחבריו שנפלו בגבורה על הגנת תל-חי שקיבעה את אצבע הגליל בגבולות ישראל, עומדת הממשלה להתכנס ולדון במיזם החשוב. דווקא בימים אלה שב בית המשפט העליון ודורש שייקוב הדין את ההר וייהרס ביתו של גיבור ישראלי אחר, רס"ן רועי קליין, שנפל בגבורה בלבנון, לא הרחק מאותה תל-חי. עלי, יישובו של קליין, הוא פרק חשוב בתולדות ההתיישבות והגבורה בעת החדשה, וקשור עם תולדות ישראל בלב הארץ ועם המאבק נגד הפלשתים דאז. טוב יעשה נתניהו אם במסגרת המיזם יקבע שדין עלי כדין תל-חי, ולא יותיר (שוב) את לב הארץ מחוץ למיזם המסלול הלאומי.