שהם יטיפו לנו מוסר?
ידיעה קצרה במדור חדשות החוץ של הארץ [רויטרס] עוסקת במלחמה באפגניסטן ומספרת כי "לפחות 27 אזרחים נהרגו מהפצצת נאט"ו". בגוף הידיעה נכתב כי "על-אף שנעשתה בשגגה, התקיפה ליד גבול מחוזות דאי קונדי ואורוזגאן פוגעת במאמצים לזכות באמון האוכלוסיה המקומית להביס את מורדי הטליבאן", סוף ציטוט דובר הצבא האמריקני, סליחה - סוכנות הידיעות. בהמשך מובאים דברי הסבר מפי מפקד כוחות נאט"ו במדינה, המביע צער ומדגיש כי הוא ואנשיו נמצאים שם "כדי להגן על העם האפגני".
ב
ידיעות אחרונות לא מסתפקים בידיעה כה קצרה ולקונית, אלא נוקטים עמדה. "המוסר הכפול", קוראת כותרת ידיעה מאת אורלי אזולאי המתפרסמת בראש עמ' 18 של העיתון. "כשארה"ב מפציצה בטעות עשרות אפגנים, אף אחד לא ממהר לחקור", מתלוננת כותרת הגג. "ועדת חקירה של האו"ם? גינויים מהעולם? לא ממש", קובלת כותרת המשנה.
העולם אולי לא יגנה, אבל ידיעות אחרונות לא יעבור על המעשה (חוסר הגינוי, לא מות האפגנים החפים מפשע) בשתיקה. הידיעה מאת אזולאי ארוכה ומפורטת בהרבה מזו שמתפרסמת בהארץ, וכוללת את העובדות הבאות: מסוקים של הצבא האמריקני ירו לעבר שיירת כלי רכב עקב טעות בזיהוי; בין ההרוגים נשים וילדים; האזרחים שהותקפו היו בעיצומו של מסע מילוט מבתיהם וחיפוש אחר מחסה. על-פי הידיעה; הממשלה היחידה שפירסמה גינוי לפעולה היא ממשלת אפגניסטן. בהמשך הידיעה מפרטת אזולאי מקרים נוספים של הרג אזרחים על-ידי כוחות נאט"ו באפגניסטן משנת 2008 ועד אתמול.
לצד הידיעה של אזולאי מתפרסם טור מאת
איתן הבר, השואל, "איפה גולדסטון?" (
שאלה דומה מעלה הבוקר בועז ביסמוט ב"ישראל היום"). "שלא תהיינה אי-הבנות", מבהיר הבר, "גם ממרחק אלפי מילין, כאשר מדובר במשפחות אלמוניות בארץ זרה ועוינת לנו, כואב הלב על אובדנם של חיים, על מותם שבא להם פתע של אנשים שרצו לחיות, לאהוב, לבנות בית, לטעת עץ. בהיבט הזה, הדמעות שלנו אמיתיות. [...] אבל עכשיו, אחרי שאמרנו כל זאת, יש לנו שאלה קטנה, קטנטנה, זוטה, משהו בלתי חשוב לחלוטין: איפה אתה, גולדסטון? [...] העולם שותק וישתוק. יש לו סיבות מוצדקות וטובות: אלה לא יהודים שיורים בתינוקות פלשתינים, זו לא ישראל שמגינה על חיי ילדיה".
שתיקה מול הרג של חפים מפשע אכן ראויה לגינוי, אך במקרה הנוכחי לא רק הדיפלומטים המערביים וכלי התקשורת המרכזיים באירופה וארה"ב לוקים במוסר כפול - גם ידיעות אחרונות. לפני כשנה, במהלך מבצע "
עופרת יצוקה", יום לאחר שהפגזת כוחות צה"ל גרמה להרג עשרות אזרחים פלשתינים, הדיווח של ידיעות אחרונות על המעשה הוצנע מאוד. מידע מדויק לא הופיע בעמוד השער. ידיעה על ההרג התפרסמה בעמ' 7 של העיתון, תוך אימוץ מוחלט של עמדת הצבא. לדיווח על מותם לא התלווה טור שציין כמה כואב הלב על אובדנם של חיים, לא דובר על כך שגם הפלשתינים הללו "רצו לחיות, לאהוב, לבנות בית, לטעת עץ". הם הוצגו כקורבנות מצערים אך הכרחיים במלחמה על הגנת המולדת, והאשמה העקרונית גולגלה אל חמאס.
דווקא משום שהאחריות לאסון נפלה על כוחות ישראל, העיתון, היודע כעת להטיף מוסר לאחרים, התקשה לדווח עליו כראוי. התגובה בעולם שונה, אך הכישלון של ידיעות אחרונות בדיווח לאוכלוסיה שממנה יצאו החיילים שביצעו את ההרג אינו שונה מהכישלון של כלי תקשורת בארה"ב ובריטניה לדווח כראוי על מות האפגנים אתמול על-ידי כוחות נאט"ו.