בִגְדֵי-קֹדֶשׁ, לְאַהֲרֹן
|
|
משה הוא המביא אלינו את דבר ה' ולמעשה מייצג אותו כלפינו. כלומר, תפקידו הוא להוריד אלינו את האורות העליונים, אלה הגנוזים בתורה הקדושה שאותה קיבל מה' יתברך והוריד לנו מהר סיני. בדרך כלל כשמדברים על משה, מדברים על שם, על האדם כפי שאנחנו "מכירים" אותו, מה שבחסידות קוראים "מדרגת הגילויים". אבל בפרשת השבוע שלנו שמו של משה אינו נזכר כלל, הקב"ה פונה אליו בלשון נוכח, וְאַתָּה תְּצַוֶּה. אתה זה אתה בעצמך, כפי שאתה, מעל ומעבר לכל מדרגה של גילוי. העצם של יהודי קשור ישירות עם עצמותו יתברך, ואם כן הפניה כאן היא מעצמות ה' לעצמותו של משה, שכן גם שמו של הקב"ה אינו נזכר כאן. הוא נזכר רק בהתייחס לעבודתו של אהרון שצריך לערוך את הנרות מֵעֶרֶב עַד-בֹּקֶר--לִפְנֵי ה'.
מהאמור עד כאן עולה כי המסר הבסיסי בפרשת השבוע שלנו הוא שלכל יהודי, בכל מעמד ומצב שנמצא, יש שתי מדרגות של קשר עם האין סוף ברוך הוא; ישנו החיבור הבסיסי לעצמות ה', חיבור שמתקיים באמצעות משה, וישנה העבודה של העלאת הנר האישי, נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם על-ידי אהרון. במדרגה הראשונה, זו שנעשית על-ידי משה, לא שייך שיהיו שינויים. בכל מצב יהודי קשור לעצמותו יתברך אפילו אם הוא לא מרגיש את זה ואפילו אם בחיצוניות הוא מסתייג מהקשר הזה. המדרגה השניה היא זו המיוצגת ו"מתופעלת" על-ידי אהרון, העלאת הנר האישי. כאן יש מצבים של בוקר ויש גם של ערב. והעבודה היא, קודם כל, לזהות נכון את המצב שנמצאים בו; להזהר מטעות שהיא נפוצה מאד, שקוראים לערב בוקר. נמצאים בחושך ומרגישים שנמצאים באור. צריכים לדעת שאם לא קשורים למשה רבינו במדרגה שמעבר לַשֵּם משה, לא יתכן מצב של אור.
והמדרגה הזאת היא המדרגה של משה רבינו שבכל דור, צדיק הדור. שהרי זו אחת הסיבות שלא נזכר שמו של משה בפרשה, שלא נטעה לחשוב שמדובר במשה בן עמרם בלבד. צריכים לדעת שהתפקיד הזה של משה עובר מדור לדור מצדיק לצדיק. וחז"ל אומרים לנו את זה בפירוש. על הפסוק (קהלת א'): וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ, אומרים חז"ל במדרש (ילקוט שמעוני בראשית פרק כ"ג רמז ק"ב): אין אנו יודעים שזרח השמש ובא השמש? אלא עד שלא השקיע הקב"ה שמשו של צדיק זה - הוא מזריח שמשו של צדיק חבירו. אומנם לא תמיד האור זרח בגלוי, כלומר לא תמיד ניתן היה לזהות מיהו משה רבינו של הדור. את אהרון אף פעם לא הייתה בעיה לזהות, הוא הרי מלובש בִגְדֵי-קֹדֶשׁ ובלעדיהם אינו רשאי למלא את תפקידו. לעומת זאת, למשה אין איפיון חיצוני מוגדר. הוא מביא אלינו את דבר ה' ואנחנו אמורים לקבל את דבריו, פשוט מפני שהם דברי אלוקים חיים.
תאמרו, אבל יש הרבה דברנים כידוע ורבים מהם עוטים איצטלא דרבנן, אז איך נדע להבחין מיהו אכן משה רבינו של הדור? ובכן, משה לא היה דברן; סביר להניח שהיה אפילו שתקן, כי כאלה היו המגמגמים. עד שהקב"ה לא כפה עליו את התפקיד - הוא נמנע מלדבר, והנה לנו סימן זיהוי ראשון למשה של כל דור, היכולת והנטיה לשתוק. ואם תרצו, הבריחה מן השררה גם היא מן המאפיינים של משה שהוא עניו ביותר. ומכיוון שבערב פורים אנחנו עומדים, נזכיר כי גם ממרדכי לא שמענו הרבה מלים בטרם נגזרה הגזירה (אסתר ג'): לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד. וכבדרך אגב קיבלנו מאפיין נוסף של משה, יכולת זיהוי מדויק של המציאות המתהווה. ועוד מאפיין, מסירות נפש על הקשר עם הבורא יתברך. לאדם הזה, למשה רבינו של כל דור, אנחנו אמורים להישמע בלי שום סטיות, בלי אבל ובלי פשרות.
נו, עד כאן דיברנו תיאוריה והשתדלנו להתנסח בלשון חיובית. אבל מה קורה כאשר השכל מפריע לי לדבוק במשה? מה קורה כאשר, במודע או שלא במודע, האדם אומר לעצמו 'גם לי יש שכל וגם אני יודע ללמוד תורה, למה אני צריך לשמוע לפלוני ולעשות בדיוק מה שהוא אומר? אני אלמד הרבה תורה ואדע בעצמי מה לעשות'! מה שקורה זה שהשכל שלנו (שזה בעצם היצר הרע שלנו) מפתה אותנו ללכת בדרכים התואמות לנטיותינו הטבעיות, עד שהחושך נהפך לאור והאור לחושך. כי אנחנו מפרשים את התורה בהתאם לנטיות שלנו וכך מוצאים בה צידוקים לכל מעשה או מחדל, שהרי התורה היא אין-סופית ויש בה הכל, רק צריך לחפש. ולמי שהוא תלמיד חכם - זו באמת לא בעיה למצוא. הדרך היחידה עבור יהודי היא להישמע להוראות שמשמיע משה רבינו, כי הוא אינו אומר דבר מדעתו, הכל זה דברי ה'.
אלא שכדי להצליח בכך, אנחנו צריכים קודם למחות מקרבנו את זכר עמלק, לבטל את האני, להפוך אותו לְאַיִן.
וכאשר נצליח בכך, אין ספק שיהיה רק טוב ליהודים וגם לכל האחרים.
|