החלטת הרמטכ"ל להדיח את תא"ל
צ'יקו תמיר מהצבא נכונה ומוצדקת לחלוטין. נכון שבחברה שבה התקבעו להן נורמות פסולות של שקר, של קומבינות, של טיוח ושל "אני ואפסי עוד", קשה להכיל את העובדה שיש עדיין מי שאיננו מוכן לעבור לסדר היום על מעשים שאסור להם להיות חלק מהחברה בכלל, ומצה"ל בפרט. התנהלותו של הרמטכ"ל בפרשת צ'יקו תמיר היא בחינת מעט מדי, אך בהחלט לא מאוחר מדי. צה"ל הוא השתקפות של החברה, אך לראשי צבא אסור, בשום פנים ואופן, להסכים עם דפוסי התנהגות פסולים שמקורם בחברה. לדאבון הלב, פרשת צ'יקו תמיר היא היוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל. נורמות פסולות רבות מדי מצאו להן אכסניה גם בצבא, והדרך "לנקות" אותן ולעוקרן מקרבו ארוכה מאוד.
הדיון המהותי לגבי הנורמות הללו אינו מוצא את ביטויו בשיח הציבורי, אפילו בפרשת צ'יקו תמיר. המחנות משני הצדדים עומדים זה מול זה ודנים לגופם של האנשים ולא לגופם של המעשים. זו טעות שאין למעלה ממנה כי לעולם לא ניתן יהיה לבנות צבא מבלי לקיים מערכת ערכים ברורה ונהירה לכל.
אינסטינקט במחלוקת
ערכים אינם נלמדים על-ידי הוראה פרונטאלית או הטפה. מדינות טוטליטאריות ניסו ללכת בדרך זו והן נכשלו כישלון חרוץ. ערכים הם קוד התנהגות; לכן, כל מי שמתיימר להנחיל ערכים, לעולם לא יצליח בדרך של הוראה, אלא אך ורק בדרך של דוגמה אישית. הדוגמה האישית של צ'יקו תמיר הייתה גרועה, אך זו איננה כלל הבעיה: כל אשמה של תמיר היא השקר או אי-אמירת האמת מיד לאחר התרחשות האירוע בו היה מעורב יחד עם בנו בתאונה. ניתן להבין את האינסטינקט האבהי של תמיר לחפות על בנו, ברם אסור בשום פנים ואופן לקבל אותו.
מדי שנה בשנה נכלאים בבתי הכלא הצבאיים אלפי חיילים וחיילות שעברו עבירות משמעתיות. בתי הכלא הצבאיים נאנקים תחת העול. חיילים נשפטים על עבירות משמעתיות הפשוטות ביותר ונשלחים אל הכלא כי צה"ל סבור שהמשמעת היא בסיס לקיומו של הצבא.
אסור להסכים למצב שבו מפקדים בכירים, אפילו בכירים ביותר, עוברים עבירות משמעתיות או אחרות וסולחים להם. זהו מסר אנטי-חינוכי בעליל.
התנהגות בזויה
גורמים אינטרסנטיים בוחשים בקדרה, כולל עיתונאים, ומנסים להכתים את התנהגותו של הרמטכ"ל בפרשה. מטרתם מובנת לחלוטין, על-אף שהיא בזויה - והסיבה לכך היא הניסיון לחקות את ההתנהגות הבלתי תקינה שבחברה האזרחית.
בישראל נשכח מזמן העיקרון של חפות כל עוד לא הוכחה אשמתו של אדם בבית משפט. קודם שופטים את האדם ברחוב, בתקשורת ובכל פורום ציבורי אחר, ולאחר מכן ממתינים לפסק הדין של מי שאמור לפסוק על-פי דין. הרמטכ"ל, לפי מיטב הבנתי, פעל נכון כאשר איפשר למערכת המשפטית הצבאית למצות את ההליך עד תומו. מפסקי-דין של שתי הערכאות השיפוטיות, תא"ל תמיר לא יצא צח כשלג, בלשון המעטה. גם אם הוחלט בערכאה השנייה לא להורידו בדרגה, אין בכך כדי להבין שהמעשים קיבלו הכשר. מי שקורא את פסקי הדין אינו יכול להגיע אלא למסקנה שליבם של השופטים היה גס מהתנהגותו של מפקד כה בכיר בצבא. טעותו של הרמטכ"ל הייתה בעצם שליחת מכתב לבית הדין המעיד על מקצועיותו של תמיר ועל הישגיו כמפקד. רצוי היה שהרמטכ"ל יימנע מכך משום התהודה הציבורית שיש למעשה מסוג זה.
חוק חובה
מאז שהסתיים ההליך המשפטי, נדרש הרמטכ"ל להיבט המוסרי-ערכי. אליבא דכל, תא"ל תמיר כשל כשל חמור ועליו היה, ביוזמתו, לעזוב את הצבא. מכיוון שלא עשה כן, חובתו של הרמטכ"ל הייתה להדיח אותו, ובכך להעביר מסר לכל המפקדים שמעשים בלתי מוסריים האמורים להיות מנוגדים לערכי צה"ל - לא יעברו.
יש המנסים להזכיר את העבר הרחוק ואף להביא דוגמאות המחזקות את טענתם שהיו דברים מעולם, והאחראים לכשלים הערכיים לא הועמדו לדין או שלא הודחו. אין לדוגמאות הללו ולא כלום. טוב שהחברה הישראלית התקדמה ותופעות שפעם היו מאוד מקובלות בצבא, כיום הן אסורות לפי חוק. מי שמנסה להיתלות בעבר כדי להצדיק את ההווה, חוטא למטרה. בין כה וכה, עדיין יש בצה"ל תופעות שליליות למכביר וניצול ציני של סמכויות, ואין לדעת מתי, ואם בכלל, תיעקרנה מקרבו. חשוב לאותת לדרגים נמוכים ולכלל חיילי צה"ל שכולם חייבים לפעול לפי החוק ולפי הנורמות והערכים הנדרשים.