מקרי האונס האחרונים שנחשפים בחודשים האחרונים מציגים מספר בעיות בחברה הישראלית שבמצב רגיל לא היינו נחשפים אליהן.
1. מקרי האונס הינם קבוצתיים כאשר מדובר בבני-נוער ובמתבגרים.
2. האונס מתקיים בשתי מסגרות שונות.
א. בחורה מתאהבת בבחור אשר מנצל את אהבתה ומשדל אותה לזנות. כלומר: מוכר אותה לחבריו בכסף קל ובמזומן.
ב. בחורה משתמשת במיניות שלה כדי לרכוש אהדה ולהסתיר את מצוקתה.
שתי המסגרות מובילות למעשה לאותו מקום.
הנערה מושפלת, כבודה נרמס והיא מפחדת להוציא את האף החוצה. ואין מי שיעזור לה עם כל הצער.
עכשיו נענה על השאלות המרכזיות שעולות בכל פעם שנחשף מקרה מזעזע כזה או אחר.
1. למה נשים לא מתלוננות במשטרה או משתפות את גורמי הרווחה?
א. נשים מפחדות שלא יאמינו להן וישפילו אותן עוד יותר ממה שחוו עד כה.
ב. הקורבן מפחד לעבור את התהליך המשפטי הארוך והמסורבל שגורם לנזק פיזי ונפשי.
2. איפה היו גורמי הרווחה ומערכת החינוך?
א. למערכת החינוך אין מספיק כלים להתמודד עם הבעיה ולכן טוב היה אם היועצות החינוכיות וצוות המורים היה עובר הכשרה בנושא.
ב. גורמי הרווחה בישראל סובלים מחוסר משאבים ותקציב אשר מונע מהם לעשות עבודה מקצועית ויעילה וכן לא שמים לב למצוקה הרגשית בו שרוי הקורבן.
3. למה הקורבן מוקצה מחמת מיאוס?
התלמידים בביה"ס והחברים הקרובים מתקשים לשוות בנפשם שנערים מסוגלים לתקוף נערה בכזו קלות ורואים בנערה בחורה קלת דעת אשר כושר השיפוט שלה לקוי.
4. לאן הולכים מכאן?
א. הגיע הזמן שיועצות חינוכיות וצוות המורים יעברו הכשרה אשר תכשיר אותם לטיפול באלימות מינית.
ב. הגיע הזמן לדבר עם ילדים על נושא המיניות בבית-הספר ובבית.
ג. ההורים חייבים לעקוב אחר הילד, זאת מבלי לפגוע בפרטיותו.
ד. הקשבה לקורבן תוך נתינת טיפול מתאים ליציאה מהטראומה.
ה. ילד שמצלם אירוע אלים חייב להיענש בחומרה כאילו ביצע עבירה כלשהי.
ו. תיקון חוק העונשין תוך קביעת סייגים אשר ימנעו משני המינים לנצל חוק זה לצרכיהם הפרטיים.
כלים אלו ואחרים יפחיתו את עבירות המין ויהפכו אותנו לחברה בריאה.