יפה עשתה הוצאת "עם עובד", שהוציאה לאור בשפה העברית את ספר הביכורים "חוצות זתוניא" של הסופר עודה בשאראת, בן הכפר הגלילי יפיע.
כמעט שני עשורים לא תורגם לעברית רומן, שכתב סופר פלשתיני-ישראלי. נכנסנו להקפאה עמוקה בכל הקשור לתרגומי רומנים של סופרים ישראלים מערבית לעברית אחרי התרגומים לעברית של ספרי הסופר אמיל חביבי - "האופסימיסט" ב-1984, "אח'טיה" ב-1988 ו"סראיא, בת השד הרע: ח'וראפייה" ב-1993. בין שלל הנימוקים לקבלת פרס ישראל לספרות לאמיל חביבי ב-1992 נכתב, כי הפרס מוענק לו "על תרומה של ממש לספרות הישראלית העכשווית".
את ההקפאה בתרגום לעברית של ספרות ערבית שנכתבה בישראל, שברה הוצאת "עם עובד" בשנת 2010 בסיוע, הראוי לכל הערכה, של העורך פרופסור משה רון, שתרם תרומה רבה לנוסח העברי שובה הלב של עודה בשאראת.
יש לי תחושה - שאותה הערכה לה זכה אמיל חביבי, כאשר ועדת פרס ישראל ציינה את תרומתו לספרות הישראלית העכשווית - תקצור הוצאת "עם עובד" על שהחליטה לפתוח דלתות לעודה בשאראת בפני קהל שוחרי ספרות עברית טובה. ההוצאה תזכה בוודאי גם להערכה רבה על כך שהעניקה חוויה ספרותית מרגשת לציבור בישראל, והגישה לנו ספר שובר מחיצות הפותח צוהר אל החברה הערבית החיה כאן איתנו.