ואם שני אלה ייעשה לו אזי הגענו לדילמה הנוקבת מכל: ותורתו עד כה מה תהא עליה? תשובתי, המותנית בהמלצות הנ"ל:
"אין דברי תורה מקבלים טומאה", כמצוטט בראש המדור. אכן, קביעה זו קשה וטומנת בחובה שאלות אמוניות וחינוכיות נוקבות (שאיני מפרטן מן הטעם דלעיל: "דלא לישתעי בי רבנן"). אף על-פי כן, אני מחזיק בעמדתי שספרי
הרב אלון יהיו ראויים להתייצב בארון הספרים היהודי.
החרמת ספרים ודעות, שבכתב ובעל-פה, האופיינית לציבור החרדי, הפכו לנשק-חם גם במחוזותינו; בקהילות הציונות הדתית ובמוסדותיה. וכבר אירעו תקדימים בחצרותינו, שלא אזכירם, בעיקר על-רקע של השקפות עולם שונה או חריגה. אני סובר, לאחר העיון, כי גם התנהגות פסולה של המחבר אין בכוחה להטביע חותם של טומאה על תורתו. נימוקים יינתנו (אולי) במועד מאוחר יותר...
אכן, בסמיכות לקטע שצוטט על "הכבד ושב בביתך נאמר [מו"ק ט"ז, ב'] על ת"ח ש"תורתו מכרזת עליו". לפיכך, בכל מקרה, ראוי לדלג על אמרותיו ותורתו של הרב אלון בסוגיות הצניעות, הקדושה, הטהרה. ישתקע הדבר ולא ייאמר ותשתקע ה'פרשה' ולא תעלה על לב.