השר לאי-ביטחון מכה שוב

כשכל הדואגים לביטחון ישראל חוזרים ודורשים למנוע מאירן להתחמש בנשק אטומי תוך כוונה מוצהרת להשמיד את מדינת היהודים, מוצא לנכון שר הביטחון להצהיר שלדעתו אין סכנה כזו, כי האירנים מפחדים מהתגובה הישראלית. מה זה אומר לעולם? כאילו בוטל, במחי משפט פזיז אחד, הצורך בסנקציות על אירן - שיפסיקו להעשיר אורניום לפצצה שלהם - כי ממילא הם לא יעיזו להשתמש בה. האומנם? פרופ' לואי ברס, מרצה וכותב מוערך בתחום המשפט הבינלאומי, פרסם מאמר מלומד המפריך את הזייתו של השר לאי-ביטחון של ישראל: גורם ההרתעה עליו בונה ברק מתבטל בכל אחד משני המקרים: אם בראש המדינה עומד מטורף (למשל - כמו היטלר) הוא לא יעשה שום חשבון לגבי תוצאות החלטתו, ומצד שני - אם עומד שם מנהיג עם שיקולי עלות-תועלת, הרי במדינה שבה התאבדות למען רצח היא מצווה של כבוד - הרי השמדת מדינת היהודים במחיר רבע מיליון קורבנות מוסלמים היא הישג חיובי, מה עוד - שלקורבנות מכת הנגד של ישראל מובטחים מראש חיי נצח בגן-עדן. אבל, זה לא הכל. ממי שהיה פעם ראש אמ"ן הייתי מצפה שיידע משהו מהמתודולוגיה של המודיעין לבניית תחזית דפ"א - דרך פעולה אפשרית - למהלכי האויב. וכשעשיתי זאת בעצמי הגעתי לדפ"א של אירן לתקוף את ישראל בנשק אטומי מבלי להסתכן בכלל במכת נגד על אירן עצמה. ואם אני הגעתי לזה, חורשי המזימות האירנים ודאי שהגיעו גם. ובמקרה כזה הם יוכלו להרוויח בגדול. אירן שהנחיתה מכת-מוות על ישראל מבלי שתושמד בעצמה, תהפוך מיד למנהיגת המזרח התיכון, כשכל שליטיו לא מעיזים להמרות את פי עריציה, ופירושו - גם השתלטות עריצים אלה על מדיניות השימוש במקורות הנפט החשובים ביותר בעולם. ומכאן - כושר סחיטה כלכלי ופוליטי לשעבוד העולם החופשי לחלום הגדול של שלטון החליפות האיסלאמית. הכסילים העומדים בראש "העולם החופשי" עדיין לא מבינים זאת, וההסברה הישראלית שיכלה להיות בעניין זה "אור לגויים" רחוקה מהכושר להתמודד עם המצב שנוצר. ובמיוחד - כשהשר לאי-ביטחון מספק הצדקה לשאננות שאין לה בסיס בהתייחסות להתקדמות האירנים להשגת נשק אטומי. עדיין ישנה דרך למנוע תסריט-זוועה כזה. השאלה היא - האם יש עם מי לדבר על כך?