יום האישה הבינלאומי מצוין בכל העולם על-ידי מאמרים בנושא אפליית נשים, קיפוחן בשכר וקיפוחן החברתי, כולל בעולם פטריארכלי ממוסד מזה שנים. בכל העולם יש לנשים בעיה דומה, והאפליה חוצת עמים ומגדרים. אלא שבעת האחרונה רצו ארגונים פמיניסטים ודומיהם להראות כי הנה, התקדמנו. הנה, נחקקו חוקים מתקנים, והמנוחה והנחלה באו לעולם. במבחן התוצאה, כמובן נרשם כישלון חרוץ. העולם הגברי, מסתבר, לא פתוח כל-כך לשינויים מרחיקי לכת, שהוא רואה אותם כאיום על מעמדו לשליטה בלעדית, והוא יוצא כששכרו בהפסדו, כיוון שדעת הנשים אינה נשמעת.
וכך, במבחן השליטה האולטימטיבי, נותרות הנשים כשידן על התחתונה, נתונות לחסדיו של גבר מזדמן, וכמובן שזהו מצב מעוות שיש לתקנו במהרה. אלא שבמרוץ הפמיניזם הגדול נשכחו בוודאי שני דברים עיקריים, שבלעדיהם לא יהיה שוויון לעולם.
העניין הראשון הוא בוודאי השוני המובנה, הן פיסית והן מנטלית-נפשית של האישה. ביהדות, האישה נחשבת למי שניתנה בידה בינה יתרה ועליה להשתמש בה כדי להיות לצד הגבר (מבחינת שכר ומעמד).
כאשר מדובר על שוויון מלא, כזה שיביא אישה להתנהג ולחשוב כמו גבר, הדבר בוודאי יהיה עוול לאישה משום שהיא מסוגלת, אם לא ליותר, אז לפחות לנדבכים אחרים של חשיבה ומעמד.
וכאן, כאילו להכעיס, מגיע יום לאחר יום האישה, שוק הבשר האולטימטיבי, טקס בחירת מלכת היופי, ואין פוצה פה ומצפצף. כמובן שהדרתי עיניי מטקס לא ראוי זה, אך מזכרוני הרחוק עולות המועמדות לבמה, מסומנות במספרים על-מנת שיראו ביופיין ויעמדו על טיבן, משל היו טיב הבקר בשוק המועמדות למכירה. לא ראיתי ולו תגובה פמיניסטית אחת שתזעזע את אמות הסיפים ותהיה ראויה לציטוט. כלום. המלכות צועדות, השיירה עוברת ואף כלב לא חורץ לשונו? האם לעת הזאת הגעתן למלכות? להראות את גופכן לכל מאן דבעי כדי שישפוט מי לחסד או לשבט?
טקס זה, כמו גם "מיס יוניברס" שיחתום את סאגת הטקסים הדומים בשאר המדינות, יכול בהחלט להימנות על הטקסים היותר פרימיטיביים שקיימים בחברה המודרנית בלבוש מודרני, כאילו שדבר לא השתנה מחצרות האבירים של המאה ה-13, בהן הנשים היו עוברות לפני האביר התורן שיבחר אחת, או משושן הבירה בה הנשים עברו לפני אחשוורוש כדי שיבחר. בטקס זה, האישה לא רוצה שיכירו ביכולותיה המנטליות רוחניות, היא רוצה שיראו ויכירו ביופייה הפיסי בלבד, בגופה העירום למחצה בלבד.
אלא שכאן מדבר, כמו תמיד, הכסף הגדול שמגלגלת תעשיה זו, הגורמת לאלפי נערות להפוך לאנורקטיות, ממש כמו ההיא המוצלחת בצילום של אחת החברות הגדולות במשק. ולכן, אין לאף אחד כוח או רצון, או כוח רצון, לצאת חוצץ נגד האירוע ה"נוצץ".
וכך, במו ידיהן ממש, מנציחות הנשים את האפליה, את הקיפוח ואת השוני לרעתן, כי, כפי שציינתי, השוויון המלא בין נשים לגברים הוא מתוך הכרה שהאישה שונה מהגבר, אבל הוא גם יוצא מתוך הכרה שהאישה היא אדם עם שאיפות, רצונות, השכלה ויכולות. ברגע שהעולם יגיע למדרגה הזו, לא יהיו יותר טקסים כאלה ולא יהיה צורך בארגונים פמיניסטים.