והנה, ממש סמוך לצליחה, נזכרתי במעלליו של סרן ירמי בורדנוב ז"ל, שנפל בפעולת קלקיליה, ערב "מבצע קדש". בין פעולות התגמול שבהן השתתף משכה את עיני פעולת חדירה שקטה לרצועת עזה, שמטרתה הייתה לאסוף מודיעין. ליד הכפר אל-בורג' התגלה הכוח, אך הצליח לנתק מגע ולבצע את משימתו בזכות שיחה נינוחה שניהל ירמי ז"ל עם המצרי שגילה אותם. לדידי, היה בכך ביטוי לאומץ לב בלתי רגיל ופתרון מבריק לביצוע המשימה. האירוע הזה שבו נזכרתי גרם לי לומר את המשפט הבא בסיום התדריך לפני הירידה למים: "איש לא יוזם דיבור וירי - חוץ ממני".
לבוש חליפת צלילה ירדתי למים ובעזרת כבל שנמתח בין גדות התעלה עליתי לגדה המערבית. שם סרקתי בעזרת "משקפת אור כוכבים" את השטח וזיהיתי עמדת אויב ובה שלושה חיילים מצריים. ובעוד חייליי צולחים את מכשול המים בחושך מצרים - תרתי משמע - ובקור מקפיא (היה זה אמצע מרס) גיששתי באפלה וחתכתי כבל טלפון שהוביל לעמדת המצרים. לאחר שעלה אחרון הלוחמים לגדה, לחשתי תדריך אחרון, הצבעתי על מיקום האויב והתחלנו לנוע.
כוח אחד בן שמונה לוחמים, שעליו אני פיקדתי, נע צפונה, ואילו סרן משה אברהמי (שנפצע אנושות שלושה חודשים מאוחר יותר, בפשיטה נוספת מעבר לתעלה, שזכתה לשם הקוד "מבצע ויקטוריה") נע בראש אנשיו דרומה.
ב-50 המטרים הראשונים בוצעה תוכנית הפעולה כמעט בשלמותה, אך לאחר מכן זרמה הפעולה באפיק בלתי מתוכנן ובלתי צפוי. הכוח בפיקודו של יואב ז"ל, שפעל כשני ק"מ מדרום לנו, נתקל מיד עם תחילת תנועתו באש האויב, לרבות פצצות תאורה שהרים לאוויר. הדי הירי ואור הפצצות משכו את עיניה של חוליית האויב שהייתה צפונית לכוח שלי, וכשהפנו את מבטם דרומה ראו על-רקע פצצות התאורה קבוצת חיילים ההולכת לקראתם.
"מין הדא?" קראו לעברי המצרים, ואני, טעון במורשת ירמי ז"ל, אך בור בשפה הערבית, עניתי במעט המילים שידעתי: "אנא סאלח, ואנא מן גייש" ועוד קשקושים סתמיים שנאמרו בביטחון, שכנראה הספיק כדי לשכנע את המצרים שאנחנו מכוחותיהם. וכך, תחת חסות המלל כערפל קרב סמיך, התמדנו בהליכה עד לטווח שאיפשר קשר עין ופתחנו באש שהרגה את שלושת החיילים המצריים. לאחר ספירת חללי האויב לקחנו מקלע "גוריאנוב" וירדנו דרומה אל נקודת החזרה, שם פגשנו את משה (מוסה) אברהמי ואת אנשיו שהצליחו להרוג כארבעה חיילי אויב. ומשם, ללא שריטה וגאים על הפעולה המושלמת, ירדנו למים וחזרנו לגדה המזרחית ומשם הביתה (לבלוזה).