מרוב תסכול על שאינני מבין, אני לא מצליח להירדם. ספרתי כבשים וחוץ מתמונה של "שווארמה", החלום לא הביא את השינה המיוחלת. עברתי לספור תרנגולות וגם כאן, חוץ מלראות שיפודי פרגיות, לא התקדמתי כהוא זה למצב של שינה.
הסיפור התחיל עם פתיחתו של הסניף החדש של "איקאה". אלפי אנשים הסתערו על המקום כאילו לא נסעו בעבר 20 דקות לסניף בנתניה. אם היו אומרים לי שביום הפתיחה הכל בחצי מחיר - מילא. אולי זה שווה להידחק עם המון מריע שלראשונה בחייו פוגש כף למרק במחיר מוזל או מדף מפלסטיק יצוק לחדר האמבטיה. אך לא - פשוט נפתחה חנות שניתן יהיה להגיע אליה בעוד יום או יומיים ולקנות את אותם דברים, באותם מחירים, כביום הפתיחה אך עם קצת פחות צפיפות.
אולי זה החידוש של הפלאפל שנמכר לצד הנקניקייה בעוד שלנתנייתים המסכנים יש רק נקניקיות, אך הסתבר כי הפלאפל לא היה מי יודע מה ("קצת מתוק"... אמרו יודעי דבר מבין ההמון המסתער).
ולסיכום - אני לא מבין למה אדם הגיוני נאבק לביצוע קניות שאותן הוא יכול לעשות מספר ימים מאוחר יותר, באותו מחיר וביתר נוחות.
בעוד אני מנסה להבין, התרחשה תופעה דומה אך עוצמתית יותר הקרויה בידי ההמון - H&M.
הסיפור של "איקאה" חזר על עצמו אך עם הרבה יותר אנשים למטר מרובע ועם הרבה יותר היסטריה עד כדי סיכון הקהל להירמס תחת רגליהם של הקונים. גם כאן, הסיפור לא ברור. את אותם פריטים ניתן יהיה לרכוש בשבוע הבא, לשלם אותו מחיר ולא להסתכן שמישהו ירמוס אותנו.