יושבי קרנות
אין זה סוד כי ארגוני שמאל פוליטי, זכויות אזרח, ליברליזם ופוסט-ציונות ניזונים מכספים נדיבים של האיחוד האירופי, של '
הקרן החדשה לישראל' ומקורות מימון דומים. ארגוני-תמך אלו, המממנים, שמו להם למטרה לקנות (בעצם למכור) בכסף מלא את האג'נדה שלהם, ולהשפיע באמצעות כיסים תְפוחים-פתוחים על החברה בישראל.
כפי שפורסם, ארגונים בולטים כמו 'המכון הישראלי לדמוקרטיה', '
שלום עכשיו', 'התנועה לזכויות האזרח', 'עדאלה' הערבית ורבים שכמותם - סמוכים על שולחנם של קרנות-שפע אלו. זה מכבר התפרסם כי 'הקרן החדשה לישראל' משקיעה בתוכנית ארוכת טווח בתחום המשפטי על-ידי הענקת מלגות נדיבות למשפטנים המתחייבים לשרת תקופה מסוימת בארגוני זכויות למיניהם. במהלך תוכנית הלימודים בארה"ב, זוכים ה'זוכים' להעמקת תודעת האג'נדה החברתית הרצויה, הנושקת במידה רבה להשקפת העולם הפוסט-ציונית והאנטי-לאומית. בוגרי התוכנית מתברגים בטבעיות לתוך מערכת המשפט הציבורית, לפרקליטות ולמשרות שיפוטיות, ומן הסתם הם כנראה רואים חובה לעצמם להפיץ את הרעיונות שקנו בכסף מלא (אשר קיבלו! לא ששילמו).
חרב פיפיות
צריך להודות ביושר כי קשה לפסול 'שיווק אג'נדה' בכלים מסחריים. לא פשוט כלל ועיקר לפסול קידום חזונם של בעלי ממון באמצעות השקעות כספיות נדיבות רוכשות-לב. כל עוד שפעולות אלו מתבצעות אך ורק באורח חוקי, ואינן גולשות לחתרנות כנגד בטחון המדינה, יציבותה או מדיניותה (למרות הסכנה הקיימת למדרון חלקלק לכיוונים אלו) - קשה להילחם בתופעה זו, וממילא גם לא בלגיטימיות החוקית שלה. הרי "גם את זה לעומת זה עשה האלקים" [קהלת ד', י"ד], וגם ארגוני ימין וציונות ולאומיות נהנים מתומכי חו"ל, ונשענים על כספם.
להפתעתנו, בגיזרה זו של אג'נדת-הון, דווקא השמאל הישראלי מנסה להעביר חוק בכנסת אשר ימנע מאיל-הון יהודי, שאיננו תושב ישראל, מלהיות בעל מניות שליטה בעיתון ישראלי. ולמי שלא בעניינים נגלה כי הכוונה ליומון 'ישראל היום', המישיר מבט חזק לימין בנוף התקשורת הכתובה בישראל.
אינני מאמין ביכולת חסימה חוקית להרעפת כסף לטובת תודעה חברתית, לאומית, דתית או לטובת כל חזון אחר (אקולוגיה, למשל), אלא מטעמי ביטחון ויציבות שלטונית בלבד (תמיכה כספית בארגוני טרור או בשותפיהם ותומכיהם, ערעור המשטר, מעורבות אנטי-מדינית וכדומה). לא הייתי מתנדב לנסח קריטריונים שיהיו מקובלים על כל הציבור כתנאי לתרומות כספיות לעמותות ולארגונים, מכל סוג שהוא. ואם תהיה חסימה חוקית גורפת - היא תשמש חרב פיפיות גם כלפי מגמות שאני רוצה ביקרן, ושואף שהן יגובו בתקציבים נדיבים.
הסרת מסווה ודו-קרב
מי שרואה בתמיכת
'הקרן החדשה לישראל' בארגונים פוליטיים וזכויות פלשתינים תופעה שלילית, כמוני למשל, מוצע לו לפעול בשתי דרכים ציבוריות;
הדרך הראשונה:
פרסום והסרת המסווה מעל המגמות האמיתיות של הקרן הלא-תמימה. דוגמה טובה היא
תחקיר שהתפרסם בשבוע שעבר בעיתון
'מקור ראשון' על התוכנית המשפטית של קרן זו, על התברגות בוגריה בשפיטה ובפרקליטות, ובעיקר על תנובת התוצאות מבחינתם. חשיפה שמית של נהני הקרן, והצבעה על הירתמותם המובהקת לאג'נדה אשר למענה השקיעו בהם ו'רכשו' אותם, תרתיע במידה מסוימת את הזדהותם הגלויה עם אג'נדה זו ותיאלץ אותם 'לרדת למחתרת'.
אך בעיקר מומלצת והכרחית הדרך השנייה;
הקמת ארגוני נגד פעילים, בפורמט דומה ובאותו מגרש. אם תרצו, אזי הארגון
'אם תרצו' הוא דוגמה טובה לדבר. מדובר בארגון סטודנטים, התנדבותי (אגב, לא דתי!), הנלחם בדרכים משפטיות וציבוריות בתנועות השמאל ו'זכויות' הפלשתינים. והוא לא יחיד;
"הפורום המשפטי למען ארץ ישראל" כבר קנה לו שם ב'הטרדה משפטית' מן האגף הימני. ארגון 'רגבים' נאבק כהוגן בחזית איסוף המידע והלוחמה המשפטית לשמירת אדמות ארץ ישראל בידי העם היהודי.
הקרן הישנה לישראל
אני קורא, אפוא, לייסד את
'הקרן הישנה לישראל', שתקדם ותתמוך כספית בארגונים ציוניים ולאומיים פעילים, ובעיקר תאגוף מימין בחזית המשפטית. ואכן, כמדומה שקיימות מספר קרנות כאלו (קרן מוסקוביץ', למשל). לאחרונה נוסדה 'הקרן לעצמאות ישראל' המתעתדת להוות תשובה ל'חדשה לישראל'. הלוואי! ובינתיים, עד שהכסף יגיע, אני קורא לכל המשפטנים בעלי השקפת עולם לאומית להתנדב ולהתאגד במסגרת ארגונים יציגים שיהיו בעלי מעמד להתייצב בשערי המשפט ולהשיב מלחמה שערה.
מסתבר כי זירת ארץ ישראל מתרחשת במידה רבה במסדרונות בתי המשפט. ולא רק בגיזרה הפלשתינית; ההתפשטות הבדווית, למשל. הבנייה הערבית המתרחבת לכל עבר, למשל.
הפסוק "ויגזול את החנית מיד המצרי ויהרגהו בחניתו" [שמ"ב כ"ג, כ"א] משמש בפי דרשנים והוגים כאסמכתה 'מן המקורות'
לטקטיקת עשיית השימוש בנשק של האויב. ה'אויב' שלנו היא האג'נדה הפוסט-ציונית, הפרו-ערבית ו'מדינת כל אזרחיה'.