בין אחיזת עיניים לאמת

לא העלבון ולא ההתנצלות ולא הנבואות כי ארצות הברית היא ממשל עוין, ולא אלה האומרות כי אין לה ברירה אלא לתמוך בישראל וזעמה אינו אלא העמדת פנים ורק מוגי לב בלתי פטריוטים מתבהלים ממנה - הם הנושא. הבלים. הנושא הוא האמת. הנושא הוא העמדת שתי החלופות הקיומיות של ישראל על סדר היום הציבורי בכל בהירותן המקפיאה - ישראל מתפשרת על כל הכרוך בכך ושומרת על מעמדה בתוך קהיליית העמים, או ישראל אינה מתפשרת על כל הכרוך בכך והולכת לבידוד מוקפת חומת עוינות בה ידידיה משכבר, למגינת ליבה, הם הקשוחים באבני החומה. יכול להיות שהיה נוח לו יותר לנתניהו אילו הגיע למלכות בעידן בו שולטות האידיאולוגיות במרחב הקיום האנושי. הוא לא זכה לכך. הוא הגיע לשלטון בו אידיאולוגיות נשארות אצילות וחשובות ואולי אפילו רלוונטיות, אבל מחוץ למסלול בו חגה הארץ סביב לגרעין קיומה. העידן בו הגיע נתניהו למלכות הוא לא עידן הצדק, אלא עידן האמת כמות שהיא. היא לא פשוטה. היא או ישראל שבראשה עומד אדם המוליך אותה עם הרבה עכבות אך בלי היסוס לפשרה, או ישראל שבראשה עומד אדם המוליך אותה עם הרבה עכבות אך בלי היסוס לבידוד. זהו רגע האמת. אתמוך באיש ההולך אליו בעיניים פקוחות. לא אתמוך בו אם ינסה עוד לאחז עיניים כפי שמצפים ממנו בקרקסאות ובירידים.

טלו דרך משל את שלנו. אי-אפשר לנהל אותה מתוך דבקות בעיקרון כי ארצות הברית היא הנכס האסטרטגי החשוב ביותר של מדינת ישראל, משום שהמציאות המדינית, הביטחונית והכלכלית, ואפילו ההגינות עצמה, מחייבות זאת בלי ספק, ולצפצף עליה בעת ובעונה אחת מפני שאין כמו צפצוף על ארצות הברית לחיזוק האיברים האחראים לזקיפות הקומה הלאומית של העם. ראשי מדינות אינם יכולים לנווט את המדינה לחופי מבטחים בלי לתאם עם מעצמה ידידותית את הנתיב בימים בהם יש יותר מוקשים מדגים, וגם, ובעת ובעונה אחת, להפתיע את המעצמה במשוט לתוך כל מוקש, כי על כן בקרקסאות ובירידים יש מילון בו כתוב שתיאום משמעו התרפסות. ראשי מדינות מחויבים לאמת ולא לתעתועי שווא. האמת דורשת הכרעות. טלו דרך משל את המדינה שלנו. האמת היא כי יש לה קואליציה שלא יכולה מעצם טבעה, להתפשר עם השאיפות הלאומיות של ערביי ארץ ישראל. אין לה מורא אלא מורא שמים בלבד, וראיית המציאות שלה מתחילה תמיד מיום המחרת שאף על-פי שהוא מתמהמה, היא מחכה לו בכל יום שיבוא. אבל האמת היא גם שיש לה ראש ממשלה המכיר על-פי שכלו, תבונתו והבנתו את הכוחות הפועלים בהיסטוריה, ויודע כי אין לישראל קיום אלא אם כן היא תתפשר עם השאיפות הלאומיות של ערביי ארץ ישראל. הוא לא יהיה ראש ממשלה בלי קואליציה, והוא לא יהיה ראש ממשלה בלי להבין את כורח המציאות, ואם יבחר גם בזה אף גם בזה, הוא יהיה אנוס להיות להטוטן שסופו מתרסק, הוא והארץ אשר עליה ייפול, חרף כל קואליציה. יכול להיות שהקואליציה צודקת וכל העולם כולו אינו צודק, יכול להיות שכל העולם כולו אינו צודק אבל בלעדיו אין קיום לישראל. מה שבטוח הוא, כי צריכים ללכת לקרקסאות ולירידים ולומר שם לכל החכ'מרים ולכל הצופים גם יחד: זה לא שהעלבנו את ביידן, ולמעשה את אובמה, זה הכדור שנפל, זה החבל שנקרע, זה הסלטה מורטלה שממנה קשה לקום. צריכים להחליט - או קרקס, או מדינה, או מאבק חסר פשרות נגד פשרה היסטורית עם הפלשתינים שמחירו ידוע, או פשרה שגם מחירה ידוע, אבל אי-אפשר להחליט להעמיד פנים שמתפשרים ופתאום למצוא שפקיד או פקידה או מישהו אחר מבכור פרעה היושב על כסאו ועד בכור השפחה שבבור, החריב את כל אחיזת העיניים והפך את ראש הממשלה למתנצל מגוחך הבוכה על כתפיהם של מרקל ושל ברלוסקוני כי הוא מושל בכל, אבל יש לו פטור מלדעת את הכל.