נתניהו במילכוד

האמריקנים קלטו את אותו "עקב אכילס" של נתניהו והשתמשו בו לכל אורך הדרך, וממשיכים להשתמש באיום האירני כקרדום לחפור בו באדמת ארץ ישראל. בשיטת המקל והגזר, תוך הבטחות מהבטחות שונות, ואולי אפילו תוך שיתוף פעולה כביכול בתוכניות אופרטיביות עדכניות לתקיפת הגרעין האירני, הם השיגו מנתניהו ויתורים מרחיקי לכת בנושא הקרוב יותר לליבם - הקפאת בנייה מוחלטת בכל רחבי יהודה ושומרון, הסכמה הצהרתית של שתי מדינות בין הים והירדן, ועתה אף ויתור על ירושלים. אין להם, על כן, שום עניין לעצור את הגרעין האירני; נהפוך הוא, הם מטפחים אותו כדי שישמש בידם כלי ללחץ נוסף על ישראל. נתניהו טעה כשלא קרא את המפה בזמן, ואולי עתה קלט את עומק המשגה הטקטי שהפך למפלה אסטרטגית, ואולי החליט לעמוד על רגליו האחוריות ולעצור את הסחף (כיצחק רבין בשעתו).

נתניהו מולך שולל כבר מתחילת דרכו כראש ממשלה במועד ב'. על-פי הבנתו, ובמידה רבה של צדק, רואה נתניהו באיום האירני, איום קיומי על ישראל. בעיניו, עדיף טיפול שורש באיום האירני ודחייה ללא סוף של האיום מצד שכנינו הערבים. בעיני נתניהו זהו איום משני, בו ניתן לטפל מאוחר יותר (ולא כאן המקום להתווכח עם נתניהו על כך). אובמה, לעומת זאת, המונהג במדיניות המזרח התיכון על-ידי עמנואל, רואה דחיפות מירבית בגימוד ישראל ואין זה המקום לפרט את הסיבות או לנסות ולשכנע אותו אחרת. כך נוצר חוסר תיאום מוחלט בין הבנת המציאות של נתניהו לעומת הבנתה על-ידי אובמה.

או אז הפעילו האמריקנים את תוכנית ב' (PLAN B) שלהם, תוכנית לסילוקו של נתניהו. יריית הפתיחה הייתה ביקור ביידן. לאמריקנים נוח ביותר לעשות "עסקים" עם אהוד ברק, הם יודעים לא רק את דעותיו אלא גם את עלותו הכספית (ראה ערך שחרור אותו יהודי מהכלא בעוון שחיתות, בזמן היותו ראש ממשלה במקום את יונתן פולארד, ואת התמורה האישית שקיבל לאחר סיום תקופתו כראש ממשלה...). כל עוד נתניהו משמש בתפקיד ייצוגי ומאפשר לברק לנהל את העניינים, יכול נתניהו להישאר בתפקידו. אך עתה, כאשר יש לבצע הלכה למעשה את המדיניות האמריקנית לחיסול המדינה היהודית, הגיע הזמן להחליפו. במי? בציפי לבני כמובן, שתמשיך לאפשר לברק לשלוט ובלבד שתישא את התואר הנכסף "ראש הממשלה". לבני נוחה כי אין לה דעה או עמדה בשום נושא. היא הייתה נושאת כלים של קונדוליזה רייס ועתה תמשיך כנושאת כלים ואומרת ה"הן" של קלינטון. תהליך סילוקו של נתניהו יצא השבוע לדרך (ראה חיזוק במאמרו של תומאס פרידמן בניו-יורק טיימס). וכאן עלי להתריע בפני נתניהו: הוא יסולק על-פי לוח הזמנים של האמריקנים, אם בטוב ואם ברע. אם לא יילך הביתה בשקט וימסור את המפתחות ללבני/ברק, עשוי להיות לו גורל דומה לגורלו של רבין. תמיד יימצא בתזמון מושלם איזה "תימני קטן" שיעשה את המלאכה. ואולי הפעם זה יהיה איזה בוגר לעת מצוא, של ישיבת הר ברכה...