השיח הרווח בישראל דוחה בתוקף את הגדרת הערבים-הבדואים בנגב כ"עם יליד", אך חוקרים העוסקים בתחום מוצאים הלימה בין מאפייניהם לבין הגדרת העמים הילידים. ואכן, הבדואים פנו אל הפורום של העמים הילידים באו"ם, התקבלו כחברים בו, ונוטלים חלק בהחלטותיו.
ההערכות מדברות על כשלוש מאות מיליון בני אדם הנמנים עם העמים הילידים, בשבעים מדינות. עמים - כגון האינו באזור הקוטב בצפוני, הסאמי בצפון אירופה, האבוריג'ינים באוסטרליה והמאורי בניו-זילנד. אלו, ומרבית העמים הילידיים בעולם, שימרו מאפיינים חברתיים שמבדלים אותם באופן ברור ממגזרים אחרים באוכלוסייה שבה הם חיים.
בהתחשב בשונות הרבה בין העמים הילידים, ארגון האומות המאוחדות נמנע מלאמץ הגדרה פורמלית, ופיתח מסגרת המבוססת על מספר עקרונות בהגדרה שניסח קובו מרטינז באו"ם ב-1986
- חברות שהתפתחו על אדמתם ברצף זמן היסטורי עד להווה, מתקופה שקדמה לפלישות ולהתיישבות קולוניאלית.
- חברות המחשיבות עצמן נבדלות ושונות ממגזרים אחרים בחברה, השוכנת כיום בטריטוריות או בחלקים מהן.
- כיום הם מהווים קבוצה לא דומיננטית בחברה, ונחושים לשמר, לפתח ולהנחיל לדורות הבאים את אדמת אבותיהם ואת זהותם האתנית - כבסיס לקיומם המתמשך כעם, על-פי דפוסי התרבות הייחודיים להם, מוסדותיהם החברתיים ומערכותיהם המשפטיות.
- רציפות היסטורית עד להווה, לאור הגורמים הבאים: כיבוש אדמת אבותיהם או חלקים ממנה; מוצא משותף עם הבעלים המקוריים על הקרקע; תרבות ייחודית; שפה נפרדת; חיים בחלק מסוים של הארץ.
מחקרים העוסקים במצב העמים הילידים מצביעים על דמיון רב ביחס של נתינות פוליטית, אפליה חוקית וחברתית, הזנחה, בידוד והתבדלות. עם זאת, בחמישים השנים האחרונות התפתחה מודעות לצורך בתיקון, וגדלה ההבנה ששבירותו של מגזר זה גבוהה, ויש לפצותו על שנות השמדה, הדרה ודחיקה, כדי לשמר את קיומו התרבותי-מרחבי.
את השינוי במדיניות הובילו תהליכי דמוקרטיזציה במדינות רבות, והקמתו של ארגון העמים הילידים באו"ם. ב-1982 נוסדה קבוצת העבודה של העמים הילידים, ב-1993 הסתיים חיבור טיוטת ההצהרה של זכויות העמים הילידים, ואסיפת האו"מ אישרה אותה בספטמבר 2009.
פעילויות אלה העלו את מצב העמים הילידים אל סדר היום של מדינות וגופים בינלאומיים. כך עלו המודעות וההבנה לערכם, מסורותיהם, תרבותם, יחסם המיוחד לקרקע, הידע שלהם, ויכולתם לתרום לעולם בתחומי התרבות, הסביבה, תפיסת העולם והרפואה. תהליכי ההכרה, הפיוס והפיצוי הובילו להתפתחויות בתחומי זכות ההגדרה העצמית, השבת קרקעות, הסכמים וזכות בעלות על הקרקע והזכות לפיתוח.
כשביקשו הבדואים להצטרף לפורום העמים הילידים באו"ם, הם העלו את מאפייניהם הילידיים הבאים:
- קביעה עצמית כי הם עם יליד.
- בדואי הנגב הינם צאצאי מטות ושבטים שחיו בנגב קודם להקמת מדינת ישראל.
- הבדואים משמרים זיקה לאדמות המרעה והחקלאות המסורתיות, לבורות ובארות המים, לקברים ולכפרים, ששימשו אותם טרום 1948.
- השפה, החוק, התרבות ומערכת האמונות והמנהגים בקרב הבדואים מבוססים על אלו של עמי ערב והאסלאם, אך גם נבדלים בייחודיותם ועד לפני מספר עשורים לא הקפידו על מצוות האסלאם.
- לבדואים מערכת חברתית המבוססת על שייכות שבטית בהקשר של תחומי נדידה - "הדירה", ובמקרים רבים הם משמרים כלכלות מסורתיות.
- הבדואים פועלים במישור האזרחי, הפוליטי והמשפטי, להשיב אליהם את ריבונותם בקרקעות שהיו בבעלותם על-פי החוק המסורתי.
הבדואים מהווים את אחת מהקבוצות המוחלשות ביותר בחברה הישראלית באופן עקבי מאז כינון המדינה. כדי להעצים ולפתח את יכולותיה של קהילה מוחלשת זו, יש להכליל בדיון את זכותם המסורתית לבעלות על הקרקע, והשוני התרבותי, המסורתי והמשפטי. לא ניתן להתייחס אל אוכלוסייה זו בכלים מערביים בלבד, העיוורים לאורחות חייהם ומנהגיהם.