כשנסב לליל הסדר, אחד מהשירים המרגשים שנשיר יהיה השיר "דומם שטה תיבה קטנה על היאור הזך...". שיר הודות הצלת משה בזכות תושיה ואומץ של ילדה-נערה בשם מרים. שיר שנכתב על-ידי משורר אלמוני בשם קדיש יהודה עילמן והלחן הוא עממי, איננו יודעים מי חיברו.
כן נשיר את "שירת הים" שחובר כבר על-ידי מרים הבוגרת - מרים המשוררת והמנהיגה. מרים הנביאה, אחת משלוש הנביאות שהיו לישראל - חולדה, דבורה ומרים שלנו.
מרים היא דמות טראגית שהחיים לא גמלו לה באותה מידה שהייתה ראויה לאור הנתינה האין-סופית שלה למשפחה ולחברה בה היא חיה. כמספרים את סיפור יציאת מצרים מדובר לא פעם בשלושה גואלים של ישראל, שלושת ילדיהם של האם יוכבד והאב עמרם - משה, אהרון ומרים הבת שבחבורה.
לצידו של משה המנהיג פועלים שני מנהיגים, האח אהרון והאחות מרים. מרים היא המנהיגה של נשות ישראל. אחת מנקודות השיא בולטת בשירת מרים. היא מארגנת את נשות ישראל. היא המארגנת של מקהלת הנשים. מקהלה המשמשת ביטוי פיוטי של המלחמה. רק לגבי המקהלה הזו לא התעוררה התביעה ההלכתית שפסקה - "קול באישה ערווה".
מקומן הבולט של נשים המבטאות עצמן בדיבור ובשירה בדור יציאת מצרים לא סבל מנחת זרועה הנוקשה של ההלכה המאוחרת במסכת ברכות כ"ד, וגם לא מההוראה האומללה במסכת קידושין שהאיסור חל לא רק בשירה אלא אפילו על קול בדיבור.
זו מקהלה מקובלת על כל הציבור, גברים ונשים, מאזינים לה בקשב רב, אוהבים את שירתה, כי היא נותנת ביטוי לרחשי לבם. זו תופעה שגם מקובלת בתרבות המזרח הקדום והיא מעוצמת מאוד בסיפור "שירת הים".
מרים היא לא רק העומדת בראש המקהלה ושרה, היא גם המשוררת המעניקה לדורות רבים נכס ספרותי כה יקר - את מתת שירתה שירת הים - החובקת עוצמה של מילים, המרטיטות את הלבבות בכל דור כשמסבים לשולחן סדר פסח.
מרים היא לא כאן האחות של משה, אלא היא אישה העומדת בפני עצמה. אישה אהובה, ולצערי גם דמות טראגית כפי שכבר ציינתי, ששילמה מחיר כבד על היותה אישה דעתנית, שחשה חובה לאמר את אשר יש לה לאמר, גם אם זה לא נראה בעיני המנהיגות והדעה הרווחת בציבור.
מרים מתריסה כלפי משה שהוא סמכות בלתי-מעורערת. יש מי שיראה בהתרסה טרחנות רכילאית של התערבות בנושא שאין לה רשות, כמו תלונתה שיש למשה אישה נוספת, אישה כושית. אישה שאינה נראית למרים. יש מי שיראה כאן מחאה של אישה התובעת שוויון - כולנו נביאים. לא חשוב לי, אם המניע הוא טרחני רכילאי, כפי שרבים סוברים, או שהמניע הוא אידאי ערכי.
דבר אחד מקומם אותי זה העונש שהיא קיבלה, מחלת הצרעת. אישה שכבר בילדותה נרתמה להצלת משה. רק תושייתה הביאה להצלתו של משה מטביעה בנהר. האם זה הגמול שהיה מגיע לאישה הזו, עונש כה כבד כמו לחלות באחת המחלות הקטלניות - צרעת. האם היה מגיע לה להיות מנודה ומבודדת בהסגר באוהל מחוץ למחנה. האם צלקת נפשית ופיזית של מחלה כה איומה יש לתת לאישה, שכל חטאה שהעזה לתת ביטוי לדעותיה בניגוד לדעת המנהיג. לי קשה לקבל זאת.
בנושא הזה אני ממליץ בפני הקוראים לקרוא את ספרה החדש של יוכי ברנדס בפרק הדן במרים הנביאה. (ספר שראוי לרוץ לחנויות ולקנות אותו. ספר שראוי לתת מתנה לחברים).
אני רוצה לסיים בסוף אופטימי. מאחר שידוע לנו מעט מאוד על מרים, ספרות האגדה פרנסה אותנו רבות ולפי ספרות האגדה משה זכה בכתר נבואה, אהרון זכה בכתר כהונה ומרים זכתה בכתר מלוכה, כאשר מייחסים לה את האמהות על מלכות יהודה.
מרים מזוהה גם עם השיר בספר במדבר פרק כ"א פסוק 17 - "אז ישיר ישראל את-השירה הזאת עלי באר ענו לה". חוזר כאן אותו עיקרון של משוררת וסולנית, ששרה והמקהלה עונה לה. בתלמוד אנו מוצאים סברה אחת לפיה מדובר במקור מים שהוא הים, הים התיכון, ויש סוברים שמדובר במקור מים בשם ימת כנרת. אך בעוד רוב המקורות מייחסים את השיר הקצר למרים, הרי בבריתא בתלמוד, מסכת בבא בתרא דף ט"ו עמוד א', נמצא מקור אחד המייחס את השיר למה שהם קוראים - חזקיהו וסיעתו.
בסדר פסח נזכור את דמותה של מרים, שהסיפור המקראי וההגדה גימדו במידת רבה את דמותה, אבל היא הגיבורה שלי בהגדה של פסח.