האם אישיותנו מולדת או נלמדת?

יש להבחין בין המערכת הרגשית הנלמדת ומערכת הדחפים המולדת. כפי שראינו, דיכוי המערכת הרגשית מגביר את הדחפים - האדם הופך להיות אימפולסיבי, תוקפני ומתקשה לדחות סיפוקים. התופעות הנגרמות מסמים מדכאים (שמפחיתים את רמת הפעילות הרגשית) זהות לאלו שמאפיינות אוטיזם והפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות. אין פלא שתרופות מעוררות (שמגבירות את רמת הפעילות הרגשית ולא את הפעלתנות כמו שנהוג לחשוב) מסייעות להיפראקטיביים לשפר את התנהגותם ובכלל זה גם לשלוט טוב יותר כל הדחפים שלהם. נסיק שהמערכת הרגשית הנלמדת היא שמדכאת ומרסנת את מערכת הדחפים המולדים. כלומר, היכולת לרסן את הדחפים מותנה בהטמעת יכולת רגשית מתאימה. אנו נולדים עם דחפים בסיסיים שהם מיידיים ולא מחושבים. הדחפים מנתבים אותנו לדאוג לצרכינו הבסיסיים: אוכל, צמא, הגנה פיזית ובבגרותנו מין. אבל התפקודים הגבוהים, המאפשרים לנו להטמיע וליישם ערכים, לתקשר עם סביבתנו, לגלות רגישות לאחרים, לרסן את הדחפים, ולפתח יכולות תפקודיות נרחבות בתחומים נרחבים, הם תוצר של יכולות רגשיות נלמדות. אין פלא איפה שסמים שמדכאים (או מפחיתים) את הפעילות הרגשית, גורמים לקשיי תפקוד נפשיים, התנהגותיים וגופניים כל-כך נרחבים.

בניגוד לנהוג לחשוב כיום, המערכת הרגשית אינה מערכת נפשית קפריזית. מערכת זו היא המערכת הלא מודעת רבת העוצמה העומדת מאחורי תפקודים נפשיים, התנהגותיים וגופניים נרחבים. המערכת הרגשית פועלת על-פי עיקרון העברה ופעילותה מותנת בהטמעת זיכרון רגשי לא-מודע. בתחומים בהם הטמענו זיכרון רגשי רלוונטי, נהיה בעלי יכולות תפקודיות ותפיסתיות, בניגוד לתחומים בהם לא הטמענו זיכרון רגשי מתאים. למשל:

• אדם אחד יהיה בעל חוש חברתי ויחוש סיטואציות חברתיות, אחר יגלה התנהגות מגושמת למרות מאמציו ולא יבחין כלל במצבים החברתיים;

• אחד יהיה בעל חוש יזמות ויחוש הזדמנויות עסקיות. אחר יתקשה ליזום ולא יקלוט כלל אפשרויות עסקיות;

• אחד יהיה בעל יכולת גבוהה במשחק הכדורסל ואחר כלל לא יצליח במשחק זה. לא סתם הפרשנים חוזרים ואומרים שכדי לקלוע לסל יש לעשות זאת ברגש.

אנו מודעים לכך שהתעוררו בנו רגשות, חשים כיצד יש לנהוג במצבים שונים, מסתמכים על היכולת הרגשית הלא מודעת בתחומים נרחבים ביניהם: ניהול שיחה (אם נצטרך לחשוב על כל מילה, ייקח לנו זמן ממושך לומר משפט אחד), יכולות מקצועיות שונות, יכולות מוטוריות נרחבות ועוד. למרות זאת, איננו מודעים לזיכרון הרגשי הלא מודע העומד מאחורי רגשותינו, למטרות הרגשיות הלא מודעות אליהם רגשותינו מנתבים אותנו, וכן מאחורי יכולות נרחבות ומהותיות.

כאשר מדכאים את המערכת הרגשית באמצעות סמים מדכאים, כגון הרואין ואלכוהול, מתפתחות תופעות נפשיות וגופניות מובהקות וביניהן: קשיי תקשורת, אימפולסיביות, קושי להטמיע וליישם ערכים וכללים חברתיים, קושי לדחות סיפוקים, קושי לחוש סכנה, סרבול מוטורי ועוד. (הערה: סמים אלו נקראים "סמים מדכאים" מכיוון שהם מפחיתים (או מדכאים) את המערכת הרגשית. הם אינם גורמים לדיכאון). סמים אלו, מדכאים את המאפיינים האישיותיים הייחודיים של כל אחד מאיתנו: הערכים, האישיות, היכולת התקשורתית, הכישורים השונים ועוד. נוכל להסיק שהתפקודים והמאפיינים שנפגעים כתוצאה מסמים אלו, נפגעים מהפחתת פעילותה של המערכת הרגשית ולכן הם תפקודים רגשיים.

ראינו שתפקודים נפשיים וגופניים נרחבים ומהותיים הם תפקודים רגשיים נלמדים. הייחודיות שבכל אחד מאיתנו, האישיות, היכולות, החסרונות שלנו הן נלמדות ונרכשות. אין פלא שהיתומים הקטנים שלא יכלו להטמיע יכולות רגשיות בשל התנאים בהם גדלו, לא יכלו להתפתח באופן תקין. לסיום, אעלה שאלה תיאורטית, עליה אשאיר לקוראים לענות: אם שני תאומים זהים (בעלי מטען גנטי זהה) יגדלו בסביבות שונות מהותית: אחד יגדל במשפחת אצולה אנגלית בימינו והשני בשבט קדום לפני אלפי שנים. עד כמה לדעתכם יהיה דמיון במבנה אישיותם והתנהגותם?