הבעיה היא שאחרי כל זאת נשארנו עם סימני שאלה. ראשית, שאלת שיקול הדעת הבלתי אינטליגנטי של ממשלת ישראל. אם הפעם קיבלה הממשלה ממש בשליפה, על-פי גחמותיו של ליצמן, החלטה הכרוכה בפיקוח נפש ובסכנה לחיי אדם, מי ערב שבעניינים אחרים שברומו של עולם מתקבלות ההכרעות מתוך בירור מוקפד יותר?
שנית, כיצד ייתכן שממשלה שלמה תהיה שבויה של ליצמן אחד, שמתיישר עם רבותיו על-פי גחמותיה של כת קנאים אנטי-ציונים, שטובת המדינה ואזרחיה מעניינים אותה כקליפת השום? כל אלה גם יחד, ובעצם כל עם ישראל, מתיישרים כיום על-פי גחמותיו של אדם אחד,
דוד שמידל שמו, שבאמצעות אגודתו הביזארית "אתרא קדישא" מקדש את תרבות הנקרופיליה, ומחולל מעת לעת מהומות עם חשיפת קברותיהם של כנענים ופיניקים, פלישתים וגויי הים, רומאים וביזנטים, צלבנים וממלוכים, מוסלמים ונוצרים, ושאר כובשי הארץ הזו.
אם באמת מדובר במלחמת קודש, איפה היו השמידלים והליצמנים למיניהם, כשעמיתיהם העסקנים החרדים הרימו שכונת מגורים יהודית שלמה, לא חדר מיון שעניינו פיקוח נפש, על גבי בית הקברות היהודי העתיק סנהדריה בירושלים, תוך רמיסת הקברות היהודיים שמתחת? והערים החרדיות אלעד ובית שמש ב' לא נבנו על קברי קדמונים, תוך הסכמה שבשתיקה של מקדשי הקברים?
אולם חמור מכל הוא האפקט הציבורי של ההתנהגות הליצמנית, שברצותה מתעלמת מפגיעה בקברי יהודים וברצותה מקדשת קברי פגאנים. המניירות הנלוזות הללו מובילות לזילות היהדות וההלכה בעיני רבים ותמימים בציבור הכללי, שעלולים לטעות ולהאמין שהיהדות מעלה על ראש שמחתה פולחן מתים נוכריים, על-חשבון חייהם ובריאותם של יהודים.