הצתה מאוחרת
חג הפסח כחג החירות נושא עימו מסָרים היסטוריים, לאומיים, פסיכולוגיים ומשפחתיים חשובים ביותר לכל השנה. בניגוד לְמָה שחושבים, ההגדה אינה טקסט ארכאי, אלא גלומים בה מסרים מרכזיים על מהות ליל הסדר, על מהות החירות, על היחס בין ישראל לעמים, בין ישראל לבורא ובין אבות לבנים. ומשום כך מעמדה הוא כספר הדרכה לעמנו בכל השנה. באחדים ממסרים אלה, וסמליותם בהגדה, אתמקד במאמרי.
ליל הסדר הוא בעל משמעות סמלית, חינוכית ולאומית, ממדרגה ראשונה. בחג החירות ניכר היהודי בכוסו (ארבע כוסות), בכיסו (אירוח עניים) וגם בלשונו (ההגדה, ובמיוחד קושיות ארבעת הבנים). כבר החכמים שהיו מסוּבים לסדר, ומספרים ביציאת מצרים כל הלילה, מרמזים על כך. שלושה מן התַּנָּאִים: רבי אליעזר, רבי אלעזר ורבי טרפון הם כהנים, אשר ביחד עם רבי יהושוע הלוי, נמנים עם האליטה היהודית. לעומתם רבי עקיבא, ממשפחת גֵרים, שהחל ללמוד תורה בגיל מאוחר, בן 40, מקומו אינו נפקד משולחן החכמים. במבחן התוצאה כרב ענק בתורה, במידות וביראת שמיים, שהעמיד תלמידים צדיקים הרבה, הוא אינו נופל משאר החכמים.
נהפוך הוא. רבי עקיבא, בהישגיו הגבוהים חסרי-התקדים, הוא סמל מובהק לכוח הרצון האישי, כי כל אחד יכול ושלעולם לא מאוחר. במותו על קידוש השם, בידי הרומאים שסרקו את בשרו, כאחד מעשרת הרוגי מלכות, כשקריאת "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" נישאת בפיו, הוא מסמל את קידוש השם של העם היהודי לדורות. רבי עקיבא הצדיק, שכבש את הפיסגה ביראת שמיים, הוא שטבע את הפסוק בתורה "ואהבת לרעך כמוך" ככלל גדול ביהדות, והעלה אותו למרכז התודעה הציבורית.
רבי עקיבא הוא גם אופטימיסט חסר תקנה, כשהאימרה המפורסמת "הכל לטובה" קשורה בשמו. הרוח הטובה באה לידי ביטוי לא רק בחייו האישיים. גם בחייו הלאומיים, כשראה במו עיניו את סמל חורבן בית המקדש בדמות שועלים המשוטטים שם, לא הזיל דמעה. לתדהמת כל החכמים שבכו, הוא שחק. כמי שראה את חצי הכוס המלאה האמין, כי כשם שנבואת הזעם התמלאה, כך יתגשם חזון הגאולה.