למנהיגי העדר אסור לתת עצות

אילנה דיין: "הייתה דעה רווחת... לא שאלנו לאן זה מוביל"... (תיק תקשורת, 29.6.06).

אמנון דנקנר: "כולנו היינו בעד אוסלו... אנחנו חיים בחברה שמכתיבה לנו חשיבה קבוצתית... פנינו כשכבה אחת כמעט כל העיתונות... טעיתי באוסלו, עשיתי נזק".

מישהו צריך להסביר להם שהתוצאה של שיווק מהלך מדיני שהתברר כאסון הוא אלפי פצועים והרוגים (משני הצדדים). אני חוזר: אלפי פצועים והרוגים! מאחר שכך, אי-אפשר שלא לתהות: האם לאנשים האלה אין מצפון? הרי הרעיונות שמכרו לנו גרמו סבל בל-יתואר לאלפי משפחות. מתי יבינו שיש מכנה משותף לטעויות שלהם? מתי יבינו שריסון, איפוק וצניעות עיתונאית רק יעזרו בראיית המציאות? חשבון נפש מזויף! - זאת התשובה. הם יודו שטעו, רק אחרי שהמצפון הלך לישון. אילו היה ער, הם לא היו נרדמים. ומי שמצפונו נרדם קודם, אין לו בעיה להמשיך וללחוץ על הנהג לנסוע בכביש השלום, הוא כביש הדמים...

ארי שביט: "בנושא ההינתקות, לא ניהלנו דיון ציבורי עמוק... (על אוסלו) "השנים 2000-1993 היו שנות המחדל של התקשורת הישראלית... התקשורת הישראלית הייתה מגויסת לאוסלו"... (תיק תקשורת, 16.6.05).

בימים אלה, צרכני התקשורת נחשפים ללחץ אדיר שמפעילים עיתונאים על ראש הממשלה באמצעות עצות מדיניות. הם יודעים יותר טוב ממנו את הדרך, ורק נהג אטום כמו בנימין נתניהו, לא מתפעל מעצות הניווט שלהם. העובדה שנבחר לנסות דרך אחרת, לא חשובה, מפני שאנחנו מכירים את רמת האספסוף שבזכותו הגיע נתניהו לשלטון. הם כל-כך בטוחים בעצמם, שאפילו הרקורד המוכח שלהם כטועים סדרתיים לא גוזר עליהם צניעות. סוכני המכירות של הסכם אוסלו, האמינו באמת ובתמים שמדובר בפרוזדור המוליך את כולנו ל"מזרח-תיכון חדש". האמונה העזה בהסכם אטמה את האוזניים מכל מה שנראה כפוגע במוטיבציית העדר לשווק אותו. את הספקנים והמזהירים מימין, כינו בלעג "אנשי האתמול". איך זה נגמר? (יואל מרקוס, הארץ, 29.5.07) האם למד משהו מקריסת אוסלו? לא הוא, ולא חבריו לעדר. דווקא יואל מרקוס, שסלידתו מאריאל שרון יצא שמעה למרחוק, הוא זה שזכה לבשר לאזרחי ישראל על ההינתקות. שרון התגבר על טינתו לאיש, והזמין אותו לארוחת בוקר משותפת בחווה הצינית. וככה' על גבינות וזיתים, צ'יפר אותו בסקופ ההיסטורי. מרקוס כל-כך התלהב מהג'סטה ובעיקר מהגירוש, עד כי לא התבייש להזהיר את מזוז לבל יעז לגעת בדיקטטור המושחת למרות העננה הפלילית הסמיכה מעל לראשו ("השחיתות יכולה לחכות"). נו, ואיך זה נגמר? קבלו עוד ציטוט מאותה רשימה: בשורה התחתונה, האתרוג זכה לשירותי אבטחה מכלבי השמירה, ועזה הפכה חמאסטן עם כל המשתמע מכך. "אנשי האתמול" צדקו שוב. אפשר להביא המון ציטוטים המוכיחים את הטענה שבכירי העיתונאים בישראל נהגו כעדר ושיווקו באגרסיביות אסונות היסטוריים. האם הם מודים בכך? הלכתי לארכיון וזה מה שמצאתי (יש עוד)...