ממשל אובמה וכל שלוחותיו בארצות-הברית לא מפסיקים לומר כי ארצות-הברית לעולם לא תפקיר את ישראל, ותתמוך בה לעולם ועד ובכל מצב. הצמרת השלטונית בישראל אף היא מצהירה על כך בכל הזדמנות, וכנראה גם מאמינה בכך.
לכל אלו כדאי להיזכר מה קרה לידידות המופלאה בין ישראל לצרפת, שהחלה בשנות החמישים והסתיימה לאחר מלחמת 1967. תזכורת לכך נתן ג'רי באס, פרופסור למדיניות בינלאומית באוניברסיטת פרינסטון האמריקנית, במאמר שפרסם באחד באפריל ב"ניו-יורק-טיימס", בכותרת "כאשר ישראל וצרפת נפרדו".
בשנות החמישים הייתה ישראל מבודדת לחלוטין בעולם. ארה"ב המשיכה במדיניות של העדפת מדינות ערב, וכמוה - בריטניה. ארה"ב, יש לזכור, סירבה להכיר בישראל הכרה מלאה לאחר החלטת האו"ם על הקמת שתי מדינות - ישראל ופלסטין. מדינות ערב היו בהשפעה מערבית מוחלטת, וחברות הנפט האנגלו-אמריקניות שלטו בהן ללא ערעור.
ישראל נתמכה בשנותיה הראשונות רק על-ידי הגוש הסובייטי. גוש זה לא רק תמך בהקמת ישראל תמיכה מלאה, אלא סיפק לה ב-1948 נשק וציוד - שבלעדיו עלולה הייתה לקרוס - כאשר ארה"ב ובריטניה הטילו איסור על אספקת נשק לישראל. ממשלתו של
דוד בן-גוריון הוקמה בתמיכת מפלגות הימין, והתעלמות מגוש השמאל החזק. הסיבה הובררה מיד: הוא החל בהינתקות מקשרים עם הגוש הסובייטי, וחיפש דרכים למערב. אולם עד להפיכת הקצינים החופשיים במצרים, והלאמת תעלת סואץ ב-1956 בידי המצרים, המערב לא הביט כלל לכיוון ישראל.
הלאמת תעלת סואץ, והשתלטות מפלגת הבעת' השמאלית על מצרים וסוריה, זעזעו את המערב. חברות הדלק שלו נפגעו מיידית מהאיום שנשקף לשלטונם בסעודיה וביתר מדינות ערב. הלאמת תעלת סואץ פגעה ישירות בחברת התעלה האנגלית-צרפתית, שחיפשה דרכים לבטל את ההפיכה הצבאית. צרפת הייתה ללא משקעי עבר כבריטניה במזרח התיכון, והיא הובילה ברית בין ישראל לצרפת - שדמתה מאד לברית כיום בין ישראל לארה"ב. צרפת ובריטניה דחפו את בן-גוריון לתקוף את מצרים ולהפיל את הנשיא החדש נאצר, והזרימו לישראל מאות מטוסים, נשק וציוד ללא הגבלה, ואת הטכניקה והציוד שהיו דרושים לכור הגרעיני בדימונה.
שלוש המדינות ניצלו הזדמנות, בסוף 1956, ותקפו את מצרים ביחד. שירתתי במלחמה זו בסדיר, בחטיבת גולני שתקפה את רפיח (מפקד מחלקתי היה הפרופסור דהיום
זאב שטרנהל). אני זוכר את המטוסים הצרפתים שהצניחו לנו אספקה כל העת, ותקפו את הכוחות המצריים.
ב-1959 נבחר שארל דה-גול לנשיא צרפת, והמשיך להוביל את המלחמה נגד העם האלג'ירי שלחם לעצמאות. היחסים בין צרפת לישראל התהדקו על רקע המלחמה באלג'יר, כולל שיתוף פעולה הדוק בין זרועות המודיעין. בפרשה נתעבת במיוחד סייעה ישראל לצרפת לחסל את אחד ממנהיגי ההתנגדות האלג'ירית, בן-ברקה. ב-1962 יצאה צרפת מאלג'יר, ודה-גול החל לחפש דרכים לחיסול הברית המופלאה בין צרפת לישראל, ולהתקרבות למדינות ערב.
ישראל, כמו היום, לא ראתה את הכתובת על הקיר. מיד לאחר כיבוש השטחים ב-1967 נתן דה-גול אולטימטום לישראל לחסל את הכיבוש, והטיל אמברגו מוחלט על כל סיוע צבאי לישראל. התדהמה הייתה גדולה בישראל - כל חיל האוויר הישראלי הורכב אז ממטוסים צרפתיים, ורוב השריון היה טנקים צרפתיים.
כמה חודשים לאחר תום המלחמה הכריז דה-גול כי צרפת שחררה עצמה מהיחסים המיוחדים והקרובים עם ישראל.
צרפת כרתה ברית עם ישראל, והפרה אותה - בהתאם לאינטרסים שלה בלבד. כל מי שחושב כי ארה"ב תנהג אחרת - אינו רואה את הכתובת על הקיר
בהפקה עדכנית של סיום הסרט "קזבלנקה", ניתן להציג את אובמה אומר לנתניהו: "בנימין, אני חושב שזו סופה של ידידות מופלאה"...