ואולם, לאמיתו של דבר, הסיפור האמיתי של פרשת קם אינו סיפור על אומץ או בגידה, אלא הינו סיפור חמור ומסוכן מאין כמותו של שיתוף פעולה בין עיתון יומי מכובד לבין חיילת צה"ל, במעשים פליליים המסכנים דה-פקטו את בטחון המדינה. כל מצקצקי הלשון ומגלגלי העיניים שידברו בימים הקרובים בתוכניות האקטואליה על "אובדן חופש העיתונות" ופראזות נדושות אחרות צריכים, בראש ובראשונה, לתמוה על התייצבותו של הארץ מאחורי מעשיו החמורים של אורי בלאו, המסתתר בלונדון בגיבויו של העיתון.
העובדה החמורה ביותר בכל הפרשה, שמשום-מה אינה זוכה להבלטה בדיווחים בכלי התקשורת, היא קבלתה של קם, בסמוך להעברת המסמכים להארץ, כעיתונאית באתר "וואלה!", שהיה באותה עת בבעלות חלקית של העיתון. על פניו נראה, בזהירות המתחייבת, כי מדובר במתת שנתן "העיתון לאנשים חושבים" עקב ביצוע עבירה פלילית אשר קידמה את עניינו של העיתון. אמנם, בספר החוקים הישראלי עבירת השוחד רלוונטית רק מקום בו מקבלו הינו עובד ציבור, אך מבחינה ציבורית ראוי כי תהדהד השאלה הנוקבת האם מי אשר כונתה פעם 'כלב השמירה של הדמוקרטיה' לא הפכה לגולם שקם על יוצרו.