עמוקים הם שורשי הקיפוח. זרעיהם ניטעו בתקופת טרום המדינה, כאשר שליחים אשכנזים יצאו לארצות תימן, ייבאו משם (כמו ביבוא של סחורות) כוח עבודה זול, העבידו אותם בפרך בעבודות של חפירות והתשלום היה לפי תעריף מיוחד: תשלום גבוה לאשכנזים, תשלום נמוך לתימנים.
אותו יחס נפשי ושכלי, של עליונות לא סר ולא נעלם עם השנים, הוא רק נעשה יותר מעודן, יותר מתוחכם, יותר סובלימטיבי, יותר נעלם מן העין.
האשכנזים הצליחו יפה במהלך הזה של הסובלימציה. מצד אחד הם הפיצו את השמועה שהקיפוח והאפלייה הם נחלת ההיסטוריה, וכי יש היום נישואי "תערובת" בין אשכנזים וספרדים לרוב, וכי על כן, זה די אנכרוניסטי לדבר היום בלשון של אפלייה וקיפוח, ובכך האשכנזים הורידו כמעט לאפס את הסף של השיח הציבורי בנושא האפלייה.
עד כדי כך, שאם אנו פותחים עיתון כלכלי, למשל עיתון "דה מרקר", מוסף של עיתון הארץ, אנו רואים שם רשימה של 20 מקבלי השכר החודשי הגבוה במדינה, למעט אחד או שניים, שחשודים כיוצאי מזרח בגלל שם המשפחה - כל שמות המשפחה האחרים הם משפחות אשכנז: זילברשטיין, גולדברג, קמינסקי, פרלוביץ, אברמסון וכד' (השמות בדויים). והנה, הרוח סוערת, לא בגלל שהרשימה היא על טהרת האשכנזים, לא!! המזרחים והספרדים כבר הסכימו לתוצאות האפלייה וכבר אין מערערים עליה, הרוח סוערת בגלל גובה המשכורות. משכורתו החודשית של העומד בראש הרשימה, היא, הסכיתו: 1,100,000 שקלים, מיליון ומאה אלף שקלים לחודש, אני חוזר: לחודש!
השיירה עוברת, הכלבים אפילו לא נובחים, אין כלבים, זהו. אילפו אותנו כבר לכך שבמדינה דמוקרטית מתוקנת, אין זה עניינו של הציבור אם חברה פרטית משלמת שכר של מיליון שקלים למנהל שלה. אופס, תיקון: זו אינה חברה פרטית, זו חברה ציבורית, שרוב מניותיה הן בידי הממשלה, אבל, גם לזאת הורגלנו, שהרי את ההחלטה על המשכורות וגובהן קיבל הדירקטוריון של החברה, וכי הדירקטוריון הזה הוא אוטונומי להחליט על גובה המשכורת, כי זהו הכלל הדמוקרטי בעולם הקפיטליסטי: גוף רשאי לשלם למנהלו כל סכום שיחפוץ, אם המנהל מביא רווחים נאים ותוצאות יפות.
בהמשך הזמן כבר שכחו כי התנאי למשכורת גבוהה, הוא באם המנהל השיג רווחים, וכי כיום משכורתו כוללת כל מיני בונוסים, אותם הוא מקבל גם כשהוא גרם להפסדים. מי יעמוד בדרכו: הדירקטוריון? והלא המנהל הבא יבוא מתוך אותו דירקטוריון, ולא כדאי להביע בדירקטוריון רעיון נואל כמו צמצום המשכורת והבונוסים, שהרי אפשרי מאד שבשלב הבא אני, חבר הדירקטוריון אני הוא זה שאבחר להיות היו"ר...
עמוקים הם שורשי הקיפוח? בוודאי, שהלא עוד בימים של טרום המדינה המשחק כבר היה מכור, כאשר אנחנו המזרחיים עוד לא ידענו פרק בכלכלה, בחשבונאות, בהשקעה לטווח ארוך, האשכנזים כבר חילקו את כל העוגה והשאירו בצד רק פירורים: בתקופה הקדם מדינתית הזאת כבר נרכשו כל הקרקעות, הוקמו התעשיות עתירות הממון, נבנו בניינים על קרקע יקרה מאוד, ועם קום המדינה גם נבחרו נציגי מדינה עם כיבודים, דירות שרד, זכויות מיוחדות ומשרות לאין סוף, ומי התמנו למשרות של שרים, שגרירים ונציגים מסחריים? יוצאי עדות המזרח? הצחקנו את עצמנו, כל נושאי המשרות היו על טהרת האשכנזים, כי רק הם באו עם תעודות מאוניברסיטאות באירופה, או כי רק הם ידעו לדבר רוסית ופולנית, אפילו אנגלית הם לא ידעו לדבר אז.
וכבר היו מספיק בדיחות, לאין סוף, על שר הדתות הספרדי טולידנו, ועל הבושה שבייש אותנו, שבגיל 80 ומשהו הוא התחתן עם צעירה, היו הרבה בדיחות על התקן הקבוע לשר מזרחי: שר המשטרה, אז, בימים שעוד לא היה ארגון פשע, ולא אלימות ברחובות, חשבו ששר משטרה זה טוב רק למכובד מזרחי, כי ממילא הוא לא עושה דבר, על כן הוא אינו יכול להזיק, גם אם הוא אינו בחור משכיל, לטעמם של האשכנזים. החוצפה של האשכנזים הייתה כה גדולה, שהם לא הסתירו את הביזיון הזה של מינוי שר משטרה, אחד אחרי השני, וכולם מזרחים...
וכאשר
דוד לוי עמד על כך שהוא חפץ להיות שר, ושר חוץ דווקא, יצא ספר בדיחות שכולו לעג וזלזול בדוד לוי עם הארץ...
הרבה בושות, הרבה עלבונות, ספגנו בשנים הראשונות לקום המדינה. לא עזרו לנו, לא המהומות של ואדי סליב, לא ההפגנות של הפנתרים השחורים, אלה יכלו רק לדגדג את ההווייה הציבורית, להעלות לסדר היום בחדשות את האירועים, אך לא הרבה מעבר לזה.
כאשר ויקי כנפו, עשרות שנים אחר-כך, יצאה להפגנת יחיד, היה זה כבר מאוחר מדי להביא לשינוי דרסטי במצב: השורות כבר מלאו: בתור לתמחוי, בבתי הכלא, במסדרונות של התורים למובטלים, עמדו בעיקר מזרחים וכבר העין הורגלה לכך: באקדמיה, בתקשורת, גם בבתי משפט (למרות ששם נכנסים יותר ויותר מזרחים) אלה הגופים מעצבי דעת הקהל והשולטים בעיצוב המגמות, שלטו שלטון מוחלט האשכנזים והם קבעו את סדר היום במדינה: מהו הסדר: דמוקרטיה, אבל לא רגילה, כמו בארצות אירופה, אלא דמוקרטיה-פלוס, עודף חירויות השמור רק לדמוקרטיה של המזרח התיכון, למה? כדי שאלה שגזלו את מירב העושר של המדינה ימשיכו לשלוט ללא פגע וללא הפרעה. לשם כך יש צורך בדמוקרטיה של 110%.
מי שדואג שהדמוקרטיה שלנו תהיה יותר אדוקה מזו הבריטית, שלה המסורת ארוכת השנים, הם האשכנזים: אלה ממלאים את השורות של ארגונים כגון: "
שלום עכשיו", הם הם יפי-הנפש, שמשאת נפשם היא לא לדאוג לעניים במדינה, כי הלא עניי המדינה הם מזרחים, אלא יפי-נפש אלה מטרתם היא להביא שלום בכל מחיר: הצעירים של האשכנזים, הוריהם פתרו כבר את בעיית הממון, יש להם דירות, רכשו השכלה אקדמאית, מובטחת להם עבודה במשכורת מכובדת, שהרי הם מקושרים, וקשרים חשובים מכישורים, ועל כן הם מתפנים לפעילות של שוחרי שלום, הם רוצים שלום עכשיו, כי
עכשיו הוא הזמן ליהנות מהחיים, ולא בעתיד מעורפל של אנשי הימין, שמכינים לנו מלחמות לעוד חמישה דורות, מי שיש לו כסף, רוצה עכשיו להשתמש בו להנאתו, ולא לצאת למלחמות קשות נגד האויב הערבי.
העני, המובטל, המקופח, הנדחה (אלה שנדחו במאבק על משרות במכרזים, בגלל היעדר כישורים), ראו איך העשירים מתעשרים ואיך העניים שקועים בקשיי החיים, נוצרה משטמה, התפתח תיסכול. לא מרד, אבל תיסכול פנימי עמוק, תיסכול זה הוליד את אותם פורעי החוק שאנו מכירים היום בכל שדרות העם, למין ארגוני הפשע ועד לאחרון הביריון במועדוני נוער.
הניכור הגדול בעם, של החלק הגדול שאין לו, מול המיעוט השמן שיש לו - ושהוא שמן ובעט כל השנים - הניכור הזה סופו שהוליד חברה אלימה.
עמוקים הם שורשי הקיפוח, והם מולידים ניכור ומהניכור משטמה, ומרי הנפש יוצאים לרחובות ומוציאים שם את התיסכול. ואין פתרון. כי הפתרון הוא לא בתיגבור שורות המשטרה, אלא בהסרת שורשי הניכור, ביצירת אפלייה מתקנת לחלשים, ואת זה האשכנזים עדיין אינם מוכנים לבצע, כי הביצוע דורש כסף, והכסף הזה נמצא אצלם.
מאמר זה אינו מתייחס לאפלייה הגלוייה, כפי שהתבטאה לאחרונה בשני מוקדים חשובים:
1. הרחקת אתיופים מבתי ספר של אשכנזים;
2. הפרדה גיטואיסטית, בדרך של הקמת גדר ומחיצות, בין תלמידים אשכנזים, ובין תלמידים מעדות המזרח, ביישוב מעלה בית"ר (או מבוא בית"ר?).
אלה הן צורות של אפלייה גסה, פשוטה, לא מסוג האפלייה העמוקה, ששלחה שורשים של שנות דור.