יש אנשים שרוצים "מנהיג חזק”. מישהו ש”יעשה סדר”. שיפתור את כל הבעיות. אלה אנשים שאינם יודעים דיקטטורה מהי. יש אנשים שחושבים שהתקשורת בארץ לקויה ואף איומה ונוראה. אלה מבקשים לתלות את ענת קם (עיתונאית זוטרה, חיילת שגנבה מסמכים) ואת אורי בלאו (תחקירן בכיר בהארץ) על עץ גבוה. "צריך להכניס אותה ל-15 שנים לכלא” - שמעתי מאנשים שאין להם מושג מה היה באמת. מבקשי המנהיג החזק ו”עונש מוות לבוגדים” - מצטיינים בתכונה משותפת של חוסר מידע, ולפעמים - גם אי-רצון לדעת.
אני דווקא רוצה להגן על התקשורת הישראלית.
יש לנו תקשורת טובה. ואני כותב זאת לא מתוך מחקר אקדמי ולא אחרי איסוף שקדני של מידע, אלא מתוך ניסיון של קריאת עיתונים, שמיעת רדיו וגם צפייה בטלוויזיה (לא משהו...).
זכור לי, לפני שנים רבות, כשהתחלתי לעבוד בסוכנות עתי”ם ז”ל, אמרו שהעיתונות בארץ הרבה יותר טובה מן העיתונות הבריטית הצהובה. כשנסעתי לראשונה למולדת הדמוקרטיה, נדהמתי לראות את הצהבת המודפסת שם. בישראל לא היו תמונות-העמוד-השלישי, ורכילות הייתה המצאה של העולם הזה.
היום, כידוע, המצב שונה ואנחנו למדנו משהו מן התקשורת הבריטית. אינני מתלהב מכך, אבל הדבר חשוב כדי לציין שיש אצלנו תחרות בין אמצעי התקשורת השונים. בין תחנות הרדיו הארציות והמקומיות, בין ערוצי הטלוויזיה, בין העיתונים.