פורסם במקורות שונים כי
מלך ירדן עבדאללה מזהיר מפני פריצתו של עימות אלים נוסף באזור, אם לא תהיה התקדמות מהירה במו"מ בין ישראל והפלשתינים עד לחודשי הקיץ. לא קראתי את הראיון המלא, אבל האיומים שפורסמו נשמעים דחופים וכבר קראתי כמה רשימות על המלחמה, או האינתיפאדה, שעתידה לפרוץ ביולי הקרוב. יתרונו של איום מעורפל הוא בכך שכל אחד יכול לפרשו כרצונו. תחזית פורענות הנוקבת במועד התרחשות מדויק היא עניין בעייתי. יונה הנביא, שניבא כי עוד ארבעים יום ונינווה נהפכת, טעה טעות קשה שעלתה לו במחיר אמינותו המקצועית.
מעניין שהפלשתינים אינם משדרים מסר דומה ולא נראה שהם אצים למו"מ. דומה שהם מוכנים לעשות הרבה על-מנת לדחות את המו"מ ומעלים דרישות סף לקיומו שלא הועלו בעבר. בינתיים פועל ראש ממשלת הרשות פיאד, כהצהרתו, להקים את המדינה הפלשתינית, עם או בלי הסכם ומציב תאריך יעד - אוגוסט 2011. נראה שכינון מדינה פלשתינית דה פקטו, שתוכר גם ללא הסכם, מקובל, בדרך זו או אחרת, גם על ישראל. להשלים עם עובדות קל יותר מאשר להשלים עם ויתור על שאיפות.
להתבטאותו החריפה של מלך ירדן, המזהירה מהמלחמה הקרובה, נדרש הסבר. למרבה הצער, פרשנות רצינית היא כנראה הדבר האחרון שניתן לצפות לו בתקשורת. הקורא האומלל נשטף באיומים לפיהם או שתקום מדינה פלשתינית עכשיו, או שחלילה תקום מדינה דו-לאומית, או שיהיה עימות קרוב מאוד בו נהיה לגמרי לבדנו מול אירן, כאילו הסכנה האירנית נובעת מהמו"מ עם הפלשתינים, או קשורה אליו.
האינטרסים של ירדן
מי שמכיר מעט את ההיסטוריה זוכר כי ירדן התנגדה נחרצות במשך שנים רבות למדינה פלשתינית, כי זו צפויה לסכן אותה בגלל הרוב הפלשתיני המתקיים גם בגדה המזרחית. זו הסיבה שלאחר 1948 היא סיפחה את הגדה המערבית. ב-1970 ירדן כמעט נשלטה על-ידי אש"ף וחיסול הארגון שם נעשה בנוקשות רבה ובגיבוי ישראלי שמנע פלישה סורית לירדן. היו שסברו אז שמדובר בטעות אסטרטגית ובין אלו שסברו כך, היה גם
אריאל שרון.
בהמשך התחשבה ישראל באינטרסים הירדניים בגדה המערבית וירדן מצידה לא ניתקה קשרים אלו עד לאחר פרוץ האינתיפאדה הראשונה. כאשר נוכחה ירדן לדעת שמדינה פלשתינית מהווה, כנראה, עובדה מוגמרת, היא פעלה ופועלת כיום לקצץ את כוחה של המדינה העתידה לקום ככל הניתן ולהבטיח שלמדינה זו תהיה מחויבות חד-משמעית לא לפזול מזרחה. אלו הם האינטרסים האמיתיים והחיוניים ביותר לירדן.
משום מה נשכחה מאיתנו האופציה השלישית לפתרון הבעיה הפלשתינית הקיימת, שאפילו לא נהוג להצהיר עליה, והיא: כינונה של ירדן שלפני יוני 1967 (בתיקוני גבול מתחייבים) כמדינה פלשתינית ממשית ובת-קיימא, תוך הדחת שושלת המלוכה בירדן, או גריעה מהותית משלטונה. אנחנו לא עוסקים כיום בגלוי באופציה זו, אבל אין ספק שעל מלך ירדן היא מהלכת אימים - משמעה קץ שושלתו, לא פחות ולא יותר. ניתן להעריך שאופציה זו נשקלת גם אצלנו והיא תעלה על השולחן אם ישראל תילחץ ותחשוב שהאלטרנטיבות גרועות יותר.
סיבה טובה לדאגה
מדינה פלשתינית שתקום ללא הסכם היא אומנם מדינה שלא התחייבה לגבול העתידי עם ישראל ובעצם לא התחייבה לדבר, אבל היא גם מדינה שלא התחייבה לדבר כלפי ירדן. המטרה הירדנית היא לקדש את גבול הירדן כגבול עם המדינה הפלשתינית ולשלול כל תביעה פלשתינית לגדה המזרחית - כנראה שגם התחייבות כזו אין הפלשתינים מוכנים לתת. יש לעבדאללה סיבה טובה לדאגה וייתכן שגם לסעודיה ולנסיכויות המפרץ. ייתכן שעל-רקע זה יש להבין את המדיניות האמריקנית. איני בטוח בכלל שארצות הברית נאבקת כרגע למען הפלשתינים.
לנוכח איומיו של מלך ירדן ייתכן שצריך להעלות את האופציה הפלשתינית-ירדנית (בדגש על הפלשתינית) כאופציה ריאלית לטווח הרחוק, ועל בסיס מדיניות זו לנהל את הסכסוך בטווח הקצר. אולי יש להסביר למלך ירדן באופן דיסקרטי, שאם נהיה חשופים לחתום על הסכם מהיר שיכונן מדינה פלשתינית בשטחי הגדה בגבולות 67', או משהו קרוב לכך, ונהיה חשופים לסיכונים הקיומיים שמדינה כזו תהווה - נעדיף בצער את האופציה של הדחת שושלתו והקמת מדינה פלשתינית אמיתית בשטח ירדן ההיסטורית עם תיקוני גבול קלים ופירוז מוחלט של הגדה המערבית.
ההסבר שניתן כאן הוא ניסיון להסבר עצמאי שלי הנשען על קריאת הידיעות בעיתונות, ואני הראשון להודות שהוא עלול להיות מוטעה גם בשל היעדר מידע מקיף ומהימן. מה שחסר לנו יותר מכל הוא הצגתה של התמונה העדכנית הכוללת של המטרות, האינטרסים והלחצים. הדיון הציבורי מתמקד בכל פעם בסערה תורנית זו או אחרת - בנייה בשייח' ג'ראח, רכישת בתים בסילואן, הרחבת שכונה זו או אחרת, או פירוק מאחז זה או אחר. מרוב עצים הציבור הישראלי באמת כבר לא יכול לראות את היער. מי שיכול להאיר לנו את התמונה הכוללת ויכול לתרום לדיון מעמיק יותר - יבורך.