במאמר מלומד תחת הכותרת "דנקנר במעצר. מרוצים?" (בכוונה אינני מזכיר את מיקום המאמר כדי לא לעשות לו פרסומת חינם), מבקש ד"ר חיים משגב ללמד קטגוריה נגד קלות המעצרים של המעורבים במה שמכונה "פרשת
הולילנד", ובמיוחד נגד מעצרו של
דני דנקנר. אין להקל ראש בטיעונים של ד"ר משגב וראוי לבחון אותם עניינית. אלא שמה שמזדקר לעיני הקורא, היא העובדה שפרשנותו המשפטית המלומדת של ד"ר משגב, לכאורה, נגועה בערבוב דעות פוליטיות או התעלמות מן הכלל השולט בישראל. וכך כותב ד"ר משגב במאמרו:
- "מצעדי העצורים האלה אינם ראויים, ולא בגלל שמישהו צריך להיות מופלה לטובה - זה ודאי אסור במדינת-חוק. אבל גם ההיפך אסור. לעצור מישהו רק בגלל שהוא מפורסם, כדי לנסות ולהשפיל אותו עד עפר, זה לא פחות חמור. מעצר לשם השפלה נוקטים רק במדינות טוטאליטריות."
כל מי שהדמוקרטיה חשובה לו ושלטון החוק לנגד עיניו, אינו יכול שלא להסכים אם הכותב. וממשיך ד"ר משגב וכותב:
- "חוקי היסוד שלנו מדברים בראש ובראשונה על מידתיות ועל פגיעה בזכויות-יסוד רק במידה שאינה עולה על הנדרש. המידתיות היא ערך חשוב בכל חברה חופשית. בלעדיו יכול השלטון המרכזי לנהוג כאוות נפשו בכל אזרח, לשלול את חירותו או לפגוע בשמו הטוב, או סתם לגרור אותו ואת משפחתו לכיכר העיר."
כל סטודנט למשפטים המחויב ללמוד משפט ציבורי/חוקתי, ודאי מכיר היטב את מבחני המידתיות כחלק מ"פסקת ההגבלה" ו"המהפכה החוקתית" שוודאי ד"ר משגב מזדהה עימה לחלוטין. בהכירנו היטב את דעותיו של ד"ר משגב על המהפכה החוקתית שהוביל
אהרן ברק, מוזר לשמוע דווקא מפיו שהוא שם את יהבו במי שביקר ללא הרף. אם כך, מן הראוי לשמור על עקרונות אלה לבל ייפגע בעל שררה או אדם מן היישוב. הרציונאל הזה משתנה כאשר הנסיבות, אליבא דד"ר משגב, מכתיבות מהלכים פוליטיים.