ה-18 לבּרִימֶר של בונפרטה
1 הוא יום מחטף השלטון על-ידי נפוליאון. תוך לילה אחד הוא פיזר את הפרלמנט והתקין תקנות שהעניקו לו בהמשך סמכויות של דיקטטור. כעת אנו עומדים בפני מחטף "18 לבּרִימֶר" של
בנימין נתניהו. חברי המרכז מתבקשים לאשר את הפיכתו למעין אימפראטור, אשר לא יצטרך יותר להתחשב בתנאים של המנדט, אשר ציבור בוחרי הליכוד הפקיד בידו.
ניצני המחטף הופיעו כבר לפני שנה וחצי. אז, ביום הבחירות בליכוד, הגיעו המתפקדים בהמוניהם, עמדו בתור והצביעו, כך הביעו את רצונם באופן דמוקרטי, רצון חד-משמעי וברור. אך רצון הבוחרים כפי שהתבטא ברשימת המועמדים, לא היה לרוחו של נתניהו. אז הוא "סידר" את הרשימה באופן בולשביקי על-פי ראות נפשו.
"שתיקת הכבשים" של מועמדי הליכוד לכנסת הייתה רועמת - אף אחד מהמועמדים (על-פי הרשימה ה"משופצת") לא קם בכדי לגנות את ה"קומבינה" ולדרוש את החזרת סדר הרשימה על-כנו. כצאן הלכו המועמדים אחרי נתניהו... תנועה אידיאולוגית-ערכית, תנועה אשר ערכי הדמוקרטיה היו כצאן הברזל וערך עליון עבור חבריה הצטיירה בעיני כלל ציבור הבוחרים כ"קדימה ב'". אין ספק שכתוצאה מכך איבד הליכוד מנדטים רבים בבחירות האחרונות לכנסת.
"מחטף נתניהו" המתוכנן הוא המשך ישיר של "קומבינת הרשימה" מלפני שנה וחצי. אם "סיום המלאכה" יצליח לנתניהו, הדבר ילמד את הציבור בישראל שיעור מאלף:
פעילות פוליטית גלויה, מאבק על דעות באמצעים דמוקרטיים, תוך שימוש במנגנון הבחירות - הם חסרי סיכוי.
מסקנה בלתי נמנעת זאת, עלולה, חלילה, להוביל לדרך אחרת - דרך, אשר בהשוואה אליה ייראה "נוער הגבעות" כ"ילד טוב ירושלים"...
ההיסטוריה מלמדת שבאותם מקומות בהם נרמסה הדמוקרטיה, מופיעות צורות אחרות של מאבק על השלטון. במחוזות בהם רצון הבוחר אינו ערך עליון, עלולים האזרחים ליטול לידם אמצעים אחרים במקום פתקי ההצבעה.