חוף תל אביב היה תמיד פנינת חמד ומתנה למי שנולד בישראל או עלה לארץ. כשהיינו קטנים, הגענו עם ההורים, עם סלים של סנדוויצ'ים, מלפפונים, עגבניות ו...בננות. על החוף הלוהט רתחו המים בדודי התירס בהם התבשלו תירסים בעליהם הירוקים. מוכרי תירס זריזים שלפו את התירס במלקחיים וכיסו כל קלח צהוב במלח מתוך קופסת מלח אדירת ממדים. התירסים המתבשלים "של פעם" הפיצו את הריח הכי טוב שנשאר בזיכרון הילדות.
בים, תמיד "נשרפנו", קרם הגנה עוד לא היה קיים, ההורים לקחו אותנו לים בצהרי היום. הקרניים חרכו את עורנו העדין, רבצנו במים שעות רבות ונעימות, וההורים הגיעו הביתה באפיסת כוחות עם המגבות הרטובות, החול ושלל בגדי הים, הדליים והמשפכים. אבל היינו ברי-מזל לגדול ליד חוף ים.
היום יש עם-רב שלא הולך סתם לרבוץ בשמש. מאות או אלפי אנשים מתחילים את הבוקר בהליכה ספורטיבית לאורך המסלולים, מחוף הצוק ועד בת ים. הליכה שכבר הפכה לדרך חיים. רבים רצים בבודדים או בקבוצות, רבים רוכבים על האופניים. אחרים שלא גרים כאן משלמים כסף רב לזכות בחופשה יקרה על חוף ים תל אביב (נכון, גם בהוואי, ביוון, באיטליה ובקריביים יש עוד כמה מקומות יפים). אבל בעיקר זהו מגרש הספורט של התל אביבים שאימצו להם סגנון חיים מקומי שלא הכרנו בעבר.
קורים דברים.
אם לא טיילתם בתל אביב באזור מסוים במהלך שנה, תגלו בו שינויים: בתים ששופצו, נוקו והתייפו. רחובות שהתרחבו בהם מדרכות ששודרגו, עוד בתי קפה, מסעדות וחנויות, עוד גינות. רחוב הירקון - שבמשך עשרות שנים נראה כעיר מופצצת מתקופת מלחמת העולם השנייה, עם בתים מתקלפים חסרי חלונות, שהרוח שורקת בהם, בתים מכוסי חלודה, אפופי עליבות ויושן שלא ברור היה אם מישהו גר שם או שנעזבו מזמן - קיבל פנים אחרות לחלוטין. עיצוב מעניין, חדשני, מתאים לאזור, מחבק את הים ולא מפנה לו את הגב. לא עוד השיטה הפולנית, כפי שאומר ידידי האדריכל ישראל גודוביץ, כי לפני חמישים שנה, כולם פחדו מהרוח של הים שלא יקבלו חלילה אנגינה, ראומטיזם ושאר תחלואים נוראים של הלבנט וקנו דירות במרחק בטוח מהחוף... היום הבתים המתחדשים ברחוב הירקון לא רק עולים מיליונים, הם גם נראים כמו "מיליון דולר".
האביב קצר. תיהנו.