באו לקלל - יצאו מברכים

כמעט בכל ידע ומידע טכנולוגי, משפטי ואחר, ניתן לעשות שימוש לרעה. את הפיזיקה הגרעינית ניתן לרתום לצרכי שלום ולטובת האנושות, אך גם להשמדה המונית. כך גם את הכימיה, הפסיכולוגיה, המשפט הפלילי ועוד. התקשורת עמוסה במידע היכול לשמש את הפושעים לא רק להצליח בחקירות, אלא גם להתפתח בקריירה העבריינית שלהם. כל חקירה טובה ופעולה משטרתית מוצלחת, המדווחת ברבים, חושפת שיטות ואמצעים. התקשורת מלאה ועמוסה במידע וידע מסוג זה. אם כך, מה מציעים אותם קצינים? לסגור את התקשורת, את האינטרנט ואת הספריות? ידיעות אחרונות הזדרז לפרסם את הכתבה בהתנסחות צינית אופיינית, כמוצא שלל רב, אך במטרה לנגח ולהביך את משטרת-ישראל. העיתון שכח כי "מראות המשטרה" אינו כתב-עת נוסח ה"פרבדה" הסובייטי. זהו כתב-עת שחלקו הגדול מהווה כתב-עת מקצועי, המספק לאנשי המשטרה ידע עדכני חשוב הנוגע לתחומי פעולתם ומקצועם. האם מאמר מקצועי על נשק ועל אמצעי לחימה אינו יכול לסייע ליריב? האם מאמר עדכני על שיטות להעתקת טביעות אצבע או חיפוש דנ"א אינו מלמד את העבריין כיצד להישמר ממעידה? התשאול הינו מקצוע ככל מקצוע אחר, גם בתשאול ישנם חידושים ושיטות חדשות שחשוב להביאם לידיעת החוקרים וללמדם. ערכו המקצועי של המאמר שפרסמתי לא יסולא בפז. כחוקר ותיק בשטח בעבר, וכאיש אקדמיה בהווה, אני יכול לקבוע בנחרצות, כי מדובר בידע חיוני לחוקר המקצועי, והוא מוגש לו בתובנות המקצועיות הנדרשות לו. הנה כי כן, אותם קצינים מתחסדים שפנו לעיתון, באו לקלל - ויצאו מברכים. ואילו החמאה שביקש העיתון למרוח על ראשה של המשטרה, נמסה בידיו ועל בגדיו.

ידיעות אחרונות מספר לקוראיו כאמור כי "קצינים בכירים במשטרה וקציני חקירות רבים אמרו כי מדובר במחדל... זו טיפשות ממדרגה ראשונה... המשטרה יורה לעצמה ברגל... מדובר בטעות קשה של מי שהחליט להדפיס ולפרסם את המאמר הזה". אחד מהם אף הגדיל להתבטא וטען כי: זה מחדל ביטחון שדה שכמותו לא זכור לו. אכן, לא בכל יום מזמן העיתון של המדינה לקוראיו בדיחות טובות כמו זו המתייחסת למאמר מקצועי כאל מחדל ביטחון שדה שכמותו אינו זכור לקצין מפר הוראות המשמעת. אותם קצינים עלומים, שפנו לעיתון תוך רמיסת הוראות המשטרה בכל הנוגע לפנייה לתקשורת שלא ברשות, השיגו את המטרה ההפוכה מהמטרה המוצהרת שלהם. המאמר ב"מראות המשטרה" קיבל חשיפה ופרסום מעל ומעבר למה שניתן לו בביטאון המשטרתי וחלק מאותם עניינים, אותם כינו הקצינים הצדקנים כ"עצות לנחקרים", נמרחו, הודות להם, באותיות קידוש לבנה על גבי העיתון של המדינה. אם מטרתם הייתה למזער נזקי "ביטחון שדה" כפי שהם טענו - הרי הם הגדילו והעצימו אותם. ייתכן שהמניע של חלק מאותם קצינים היה פחות ענייני ומקצועי מזה שהוצהר על ידם. כידוע, משרתים בארגון קצינים ממורמרים - בעיקר על-רקע אי-קידומם כפי שהם סוברים שהיה ראוי להם - הממעטים לעבוד כחלק מחוסר שביעות רצונם מהעבודה, וזמנם בידם לחבול ולחבל בעורמה ובנבזיות בבאר שהם שותים מתוכה. במקרים רבים, את שביעות הרצון שלהם מהעבודה הם מפיקים מהחבלות הנגרמות על ידם - ככל שהן מצליחות. סביר להניח כי גם שנאות ישנות ואפשרות לחסל חשבונות עם כותב המאמר ב"מראות המשטרה" הניעו חלק מאותם קצינים, החרדים כביכול לביטחון השדה של המשטרה, להתקשר לעיתונאי ולהפנות תשומת ליבו למאמר שאלמלא זאת, מעולם לא היה קורא אותו. על כך אין לי אלא להודות להם מקרב לב, חשיפה חינם אין כסף בעיתון של המדינה אינה עניין של מה בכך. סביר להניח כי הודות להם גם תעלנה המכירות של הספר שלי על התשאול. ככלות הכל: צדיקים - מלאכתם נעשית בידי אחרים - ובמקרה זה הם גם רשעים ואווילים.