המתנתי למסמך רציני, אך הסתבר שהחברה הנחמדים לא רוצים לסבך. או להסתבך. זה מין מניפסט חמוד כזה, נטול ביבליוגרפיה, ש"אפשר להניח אותו בשירותים" [ע"מ 8]. הם גם מרשים לנו להתעצבן ממנו ולקלל, לטעום ממנו כמו "ממגש מזאטים". כנראה שאין דרך אחרת לשמאלן החדש, המהפכן, לפנות לציבור 'התל אביבי' שלו, הרכרוכי, שמתעייף אחרי שעת הפגנה וארבעה עמודי רצינות היסטורית - אלא בקלילות פוסט-מודרנית לא מחייבת, אחרת הוא לא יבין.
אומנם הם מכוונים את המסמך "לאנשים אינטליגנטים", אך נדמה
כי הספרי&יניב יודעים בעצם למי הם מכוונים: חברה צעירים שלא יכולים להתעמק, נטולי גישה למקורות: דור הג'וינט והסושי - אלה שד"ר גדי טאוב כתב עליהם ב"מרד השפוף" (2): "חוסר היכולת להשתמש בדרכי הביטוי הקודמות נראה כדבר מה שנכפה על האומנות החדשה, משהו שהיא לא ביקשה לעצמה, אלא מצאה את עצמה בתוכו". אם ניזכר כי מחזאי בכיר שותף לתנועה הרי לכם הגדרה לא מנותקת מהמציאות.
ממשיך טאוב וכותב: "היצירה הפוסטמודרנית כאילו נוצרת במגרש גרוטאות ענק של אמצעי הבעה מקולקלים". "יצירה" הבלתי-מסודרת של הספרי&אלדד מלאה באמצעי הבעה נחותים של ארס מהזן הקיצוני ביותר. אותו טאוב, משתתף פעיל בתנועה שחרטה על דגלה שנאה יוקדת ל
מתנחלים, הודה (3) ב-2006 כי "רצח רבין היה עבורי נקודת מפנה ביחס למתנחלים ולדתיים בכלל. בטרם הרצח הייתי שותף לאופנה הרווחת להחרים כל מה שריח מתנחלי דבק בו. רצח רבין ניער אותי. הדאיג אותי להיות חלק מחברה ששונאת דתיים באופן אקטיבי. הכעס על המתנחלים תורגם לשנאה כוללת ליהדות שהצטיירה כלא מוסרית, והרי לא יתכן שמדינה יהודית תהפוך להיות עוינת ליהדות. הוויכוח הפוליטי הרעיל את החברה הישראלית".
כך או כך, טאוב מוצא את עצמו ב"מגרש הגרוטאות" של אמצעי הבעה הנשענים על שנאה לדתיים באופן אקטיבי. כפי הנראה טאוב ימצא את עצמו, באופן אקטיבי, בכיכר ציון, ה'מגרש של הימין', בהפגנת ה'שמאל הלאומי' הקרובה. סיסמת ההפגנה: "ציונים ללא מתנחלים". 'בלי חרות ומק"י' של המאה ה-21 טאוב גילה (4) כי, "התנגדתי לשפה הבוטה של המניפסט וגם אמרתי את זה לאלדד יניב". נדמה שטאוב התגבר על השפה - למען חלוקת הארץ.
אלה שתמיד מאשימים את הימין ש'חושב מהבטן', כתבו מניפסט מהבטן. הם יורים לכל הכיוונים. יורים חיצי תסכול, זעם ובעיקר - חוסר-אונים. יש להם אפילו "הוראות שימוש בטקסט" - אפשר היה להבין אם היה מכוון למצביעי ליכוד פוטנציאלים, אספסוף שצועק 'היידה ביבי'. אבל הוא מכוון ל"אינטיליגנטים" - וכידוע, אלה - באים מהשמאל. הלאומי. "הנוער שלהם", כותבים המחברים ומכוונים לילדי מתיישבים, "צר אופק באופן מביך... צורת החשיבה שלו רדודה ופשטנית...". קשה להסביר מאין הגיע האבחון הזה, אך קל להבחין בצורת החשיבה הפשטנית והרדודה במסמך שהופץ. לצעירים דתיים הם קוראים "חרמנים בועלי ארץ", את נערי הגבעות "פושעים", ו"מנוולים אנטישמיים". קשה להאמין אך גם זה היה שם: "יורים בילדים וקשישים".
נותר רק לשאול על מה יש להתלונן במשטרה? על רצח, או על הסתה פרועה? יש לומר. את מתיישבי יו"ש הם מכנים "גידולי פרא", "זומבים מהופנטים", "נערים חרמנים". על גוש קטיף: "אחרי הפינוי נקלעו למשבר נפשי ותעסוקתי, כי פתאום נדרשו לפרנס על באמת". הסגנון המתריס, השונא, מעביר את הכותבים על דעתם. כתשעים אחוז מתושבי הגוש התפרנסו מחקלאות (5) "על באמת". הפיתוחים הטכנולוגיים והידע שנצבר נלמדים ברחבי העולם. חשוכי היהדות קובעים, בהתנכרות ובציניות חלולה, ש"האלוהים של הדוסים עשה קאמבק לאחר הנפקדות מאושוויץ וניצח את מלחמת ששת הימים". את מאבק המחתרות לסילוק הבריטים והדיון באו"ם משייכים ל"מתנה של העולם", ואת תופעת ההתיישבות מייחסים ל"דלק המשיחיות".
המנוע של היהודים עובד על אמונה ותבונה, תורה ועבודה. המנוע של יניב&הספרי כנראה עובד על שרימפס וחזירות, לא משיחית - ממשית. אולי לא ניתן להאשים את מי שגדל על אדמה חרוכה והשנאה שהצטברה הפכה כעת לגלויה כתוצאה של ניתוק משורשי היהדות.