הילד צריך להיות ער לתכנים שהוא עצמו מוציא. הדריכו את הילד: לפני שהוא מפיץ משהו שכתב, לעצור ולקרוא שוב - האם זה יכול להישמע פוגעני? האם זו בדיחה? אם כן, שיציין זאת (זה פשוט, מוסיפים "סתם" או "צוחק" אחרי ההערה). מנגד, אם הילד קיבל הודעה פוגענית או מעליבה, לפני שהוא עונה, שיעזוב את המחשב או הטלפון לכמה דקות וילך לעשות משהו אחר שעושה לו כיף - שיקשיב למוזיקה שהוא אוהב, ישחק במשחק אחר, יצא לרוץ, יתקשר לחבר או שידליק את הטלוויזיה. הכי חשוב - שלא יחזור למחשב לפני שהוא נרגע. למה: ייתכן שבקריאה שנייה הוא יבין שההודעה לא נועדה לפגוע, או במידה וכן, לעיתים בריונות ניזונה מהתגובה של הילד. אם הילד לא מגיב, אז זה הופך להיות "לא מעניין" והצד השני ממשיך לעשות משהו אחר.
יש מצבים בהם אפשר לחסום את הבריון - ברשתות חברתיות, חשבונות במייל, באיי סי או בפייסבוק, לעיתים החסימה פותרת את ההטרדה. שוב, זה לא מעניין להציק למישהו אם הוא מתעלם ממך.
ילדים צריכים לדווח על הטרדה, ולא לשמור לעצמם. לאף אחד לא מגיע שישפילו או יפגעו בו. חשוב להפסיק את זה כשזה קורה. לפעמים גם שמספרים מרגישים טוב יותר, כי אז הילד זוכר שהוא לא לבד.
איך מספרים? להחליט מראש למי אפשר לפנות במצב בעייתי: לאמא, אבא, או מישהו אחראי אחר שקרוב לילד - תוכלו לשאול את הילד במי הוא בוטח. כשהילד רוצה לספר, כדאי לו למצוא זמן שאותו מבוגר אחראי אינו עסוק. הילד יכול לספר בעל-פה או לכתוב על פתק. אפשר לספר למורה, אחרי הלימודים - אף אחד לא צריך לדעת על מה אתם מדברים. הילד צריך לזכור שיש לו אוזן קשבת בעת מצוקה.
בנוסף חשוב לזכור, ילדים יודעים מה קורה סביבם ולעיתים הם לא מדווחים על כך. כדאי להסביר לילד שיש לנו אחריות על חברים שלנו ועלינו לדאוג לכך שאם קורה שילד שאנחנו מכירים עובר הטרדה, עלינו לפעול כדי לעצור את זה. זה לא באמת מצחיק כשמדובר בפגיעה ברגשות של ילד אחר ולאף אחד לא מגיע שיפגעו בו. לכן חשוב לדווח ולדאוג אחד לשני. הילד יכול לפנות גם בזה לאותו אחראי בו הוא בוטח.