העיסוק בחופשת הקיץ של התלמידים, על-פי התפיסה החינוכית של ליפשיץ, הוא מעבר למילוי חלל הזמן שנוצר. "אין פה מטרה להיות ספקי שירות בתקופת הקיץ", הוא מסביר, "אלא כשם שהורה מוסיף להיות הורה לילדו גם כשהוא יוצא לטיול בן כמה ימים, והוא עדיין מתקשר אליו ודואג לו, כך גם המורה צריך לדאוג לתלמיד שלו בתקופת הקיץ. השאלה היא מה התפקיד שלנו כמחנכים במערכת החינוך: האם תפקידינו מסתכם בהעברת ידע, או שאנחנו מחנכים במובן העמוק של חינוך, ורואים את תפקידנו החינוכי כמקביל לתפקיד ההורים?"
מבחינתו, השאלה רטורית לחלוטין. "בסופו של דבר מחנכים רוצים להיות משמעותיים לתלמידיהם", אומר ליפשיץ, "ואם אני דואג לתלמיד ומחנך אותו לאורך השנה, אני נשאר המחנך שלו גם בזמן החופשה. החופש הגדול הוא מיקרו-קוסמוס לתפיסת העולם החינוכית".
הרעיון המוביל הוא שמורים ותלמידים יוסיפו להיות בקשר במהלך החופשה. בתי הספר ייקחו אחריות על תלמידיהם בכמה מישורים: מפגשי הורים ורתימתם לפעילות; הכנת התלמידים לחופשת הקיץ עוד בזמן הלימודים; הקמת אתר אינטרנט שיספק תכנים ערכיים, אבל גם ידבר אל הנוער בשפה ובתכנים הקרובים לעולמו; ופנקסים עם לימוד יומי, פנקסים שכבר כיום קיימים בחלק מבתי הספר.
אולם ללא ספק החידוש הגדול הוא ברתימת בתי הספר לפעילות בזמן הקיץ. מינהל החינוך הדתי מטיל על כל בית ספר להכין לוח פעילויות קיץ לתלמידיו. כל איש צוות בבית הספר יהיה מופקד, נוסף על כך, על כמה תלמידים שאיתם הוא ישמור על קשר במהלך החופשה באמצעות מכתבים, טלפונים וכתיבת מסרונים. שר החינוך והמנכ"ל, מצדם, עוקבים בציפייה אחר הפרויקט, מתוך מחשבה להרחיבו לבתי הספר הממלכתיים.
"יש פה אמירה שהתלמיד וההורה יכולים לפנות למורים במהלך חופשת הקיץ", אומר ליפשיץ. "בשבוע שעבר ישבתי עם מנהלי מינהל החינוך בירושלים ואמרתי שגם אנחנו המורים צריכים את הקשר עם התלמידים במהלך חופשת הקיץ. לפעולה של שמירה על קשר גם במהלך החופשה יש משמעות עמוקה מאוד גם ברבדים המודעים וגם ברבדים שבתת-מודע. יש פה רעיון חינוכי עמוק".
אין התמרמרות בשטח על כך שנלקחים ימים מחופשתם של המורים לצורך עבודה?
"כל השאלות על החופש התמסמסו כשמדברים על התכנים והמקום הערכי ועל נקודת האמת של הקשר האמיתי עם התלמיד. מחנך מוסיף להיות מחנך גם אחרי שיוצאים לחופש וגם כאשר התלמיד מסיים את לימודיו בבית הספר. התפיסה הזאת קיימת במערכת החינוך, ואנחנו רק מעצימים את המציאות הקיימת".
"מפקחי בתי הספר הגיבו בהתלהבות", מספרת דה-האן. "לא באנו כמשכנעים, אלא כמציגים מציאות שקיימת בקרב בני נוער במהלך החופשה. בשטח היה רצון להתגייס לשנות את המציאות הקיימת. מפקחים נוספים ומדריכות לשוניות, שבתחילה לא חשבנו שהם ייקחו חלק בתוכנית, ביקשו להצטרף והעלו רעיונות שבכלל לא חשבנו עליהם. הם אמרו בעצם שגם הם רוצים להיות גלגל בעגלה הגדולה הזאת".
אולי כשהמציאות הזאת תגיע לרמת המנהלים, לא כולם יגלו כזאת התלהבות ולא כולם יהיו שותפים לעשייה?
"חרשנו את השטח בימי עיון למנהלים במגמה להלהיב את השטח. האנשים שאנחנו פוגשים אומרים לנו שהם חושבים שהרעיון נכון לתלמידים שלהם. מנהל יכול לבחור כמה פעילויות הוא יעשה בלוח החופש שלו ואיך יבצע אותן. ההערכה שלי היא שגם אלו שיבחרו לקחת חלק קטן, בשנה הבאה ישמעו מה התרחש בבתי ספר אחרים ויגדילו את הפעילות. גם אם השנה הדברים לא יפעלו במאה אחוז, יתחיל להיווצר שיח והעשייה תגדל משנה לשנה.
"אנחנו במשא-ומתן עם רשות המדידה וההערכה של משרד החינוך, ואנחנו מנסים לבנות משוב שיועבר בחודש ספטמבר, כדי לבדוק מה קרה. הקיץ הוא החוליה הראשונה בשרשרת תרבות הפנאי של החבר'ה שלנו. ילדים נמצאים היום שעות מול המחשב, מבלים יותר בקניונים ופחות בתנועות הנוער, וזו הזדמנות להזיז את העגלה הזאת שנקראת תרבות הפנאי".